אכיפת איסור פרסום זנות במסווה עיסוי!

מטרת עצומה זו הוא לשים זרקור על אוכלוסיה אשר נפגעת אנושות מהעדר אכיפה מספקת בנושא איסור פרסום זנות במסווה.
עסקינן באוכלוסיית המעסים.

אחת "התחפושות" המוכרות ביותר של תעשיית הזנות היא שימוש ב"מכוני עיסוי", ושימוש במונח ״עיסוי״ ככסות לתעשיית הזנות.

התיקון לחוק העונשין, חרף העדר אכיפה מספקת, הוביל לכך שתעשיית הזנות בוחרת לעצמה "שמות חלופיים". השימוש במונח "מכון עיסוי" והכינוי "מעסה" שלא למד עיסוי או שכן, וכל עיסוקו הוא בזנות הובילו לפגיעה אנושה באוכלוסיית המעסים בישראל.
השימוש במינוח "עיסוי" משחיר פניהם ועיסוקם של מאות ואלפי מטפלים, שלמדו, השתלמו והתמקצעו בתחום שיש בו כדי לסייע לשיפור אורח חייהם של אזרחים רבים במדינה.

למרות ההזדקקות הגוברת לטיפולי מגע, עד היום טרם נקבעה אסדרה למעמדם ולמקצוע מטפלי המגע, על כל המשתמע מכך (השכלה נדרשת, קביעת מוסדות מוכרים, אתיקה, ועוד).
העדר אסדרה משחק לידיה של תעשיית הזנות, שיכולה בקלות בלתי נסבלת לעשות שימוש במונח "עיסוי", כמפלט נוח מפני החקיקה, והאיסור שהיא משמיעה.

השלכות העדר אכיפה על אוכלוסיית המעסים
בהעדר בדיקה, ולו מינימלית, מצד לוחות המודעות האינטרנטיים אודות זהות המפרסמים, השכלתם ועיסוקם, מרבית בתי הבושת מפרסמים עצמם בלוחות מודעות כ"מכוני עיסוי". משכך, הלקוח התמים אינו יודע להבחין בין מטפל לבין בית בושת. התוצאה היא שמטפלים נמנעים מלפרסם עצמם בלוחות מודעות אינטרנטיים, שכן הדבר מוביל למבול של פניות שעניינן שירותי זנות, לעיתים תוך שידול ממשי לבצע מעשי זנות, או תוך הבטחה לתשלום ראוי, ודברי שכנוע כאלו ואחרים.

יודגש, שגם מודעות הכוללות אמירה מפורשת "לא כולל שירותי מין", אינה מסייעת לצמצום היקף התופעה.

העדר פרסום, או צמצום בהיקף הפרסום - פוגע ביכולתם של המעסים להשתכר וביכולתם לאתר לקוחות פוטנציאליים.

מטפלים חווים תקיפות מיניות.
מטפלות חוששות לטפל בגברים, ובכך נפגעת פרנסתן.
מטפלים שלמדו והוכשרו, נוטשים את המקצוע, שכן הם אינם מוכנים לשאת את הסטיגמה החברתית, או את ההשפלה החוזרת ונשנית, עת הם מקבלים הצעות חוזרות ונשנות המתמקדות במין.

סקר אנונימי במטרה לאסוף נתונים על היקף התופעה לצורך הצגתם לחברי הכנסת בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי:
https://www.imkforms.com/forms/zform_30841514833319