הגעתם ל-500 חתימות
אל: רשות ההגירה והאוכלוסין
החזירו את מריסל לישראל ועשו עימה צדק
מריסל הייתה בבארי ב-7 באוקטובר והוכרה כנפגעת פעולות איבה. אבל בשל כשל גורשה מישראל. אנחנו דורשות ודורשים להחזירה לישראל ולאפשר לה להמשיך לעבוד עם המשפחה שמחכה לה.
למה זה חשוב?
*עדכון 15.9: מיד אחרי יום כיפור נגיש ערר ואנחנו רוצים להראות לרשות ההגירה שיש ציבור רחב שעומד מאחורי הדרישה - הצטרפו אלי והוסיפו את שמכם*
שמי מיכל והכרתי את מריסל מקיהיפיי, אזרחית הפיליפינים העוסקת בסיעוד, כשהגיעה לעבוד בקיבוץ בארי עם אבא שלי ברוך מאיר ז״ל.
בשביעי באוקטובר שהינו יחד כ-21 שעות מצמררות בממ״ד בקיבוץ כשמסביבנו שדה קרב. מאז נקשר גורלנו והפכנו למשפחה.
מדינת ישראל הכירה במריסל כנפגעת פעולות איבה.
הויזה של מריסל הסתיימה בסוף אוקטובר 2025, ולפי החוק יש למריסל 90 ימים למציאת מעביד חדש, בכדי לחדשה. ואכן לפני תום 90 הימים, בפברואר 2026 לאחר שמריסל מצאה עבודה אצל משפחת לבון מתל אביב, היא פנתה לעו״ד בבקשה לחידוש הויזה. עו״ד התרשל בתפקידו ולא טיפל בבקשה! רק במאי 2026, באיחור רב, טרח העו״ד להעביר למשרד הפנים את בקשה לחידוש. הבקשה סורבה ללא ידיעתה של מריסל.
באוגוסט 2026, כשחזרה מעבודתה לדירתה, נעצרה מריסל ע״י משטרת ההגירה והועברה ישירות לבית המעצר ברמלה. השהות בית המעצר העצימה שוב את הטראומה של השביעי באוקטובר. מריסל גורשה מישראל אחרי שהבקשה לעיכוב הגירוש, סורבה. כפושעת היא הגיעה לטיסה ללא אפשרות לעבור בדירתה, להתארגן, להיפרד מכלבתה האהובה שהשאירה בארץ ולאסוף חפצים אישיים. מריסל נמצאת בעיצומו של תהליך שיקום וטיפול שאינה יכולה להמשיכו בפיליפינים. אותה המדינה, שהכירה בה כנפגעת פעולות איבה, גירשה אותה ללא הצדקה.
משפחת לבון צריכה את מריסל המטפלת שלה, ואני חסרה את מריסל וכועסת על חוסר הצדק.
הצטרפו אלי בדרישה להחזיר את מריסל בחזרה לכאן ועכשיו! בכדי שתמשיך לשקם את נפשה, שנפגעה בשביעי לאוקטובר ולקבל את הטיפול המגיע לה, ולתקן את העוול שנעשה.