לא נכנעים להסתה של אם תרצו, עומדים בסולידריות עם ד״ר הילפריך

זה מה שכתבתי להנהלת האוניברסיטה העברית:

לכבוד האוניברסיטה העברית,

בצער ובכאב אמיתיים, אני מבקש להביע את אבדן האמון שלי בהנהלת האוניברסיטה העברית, האוניברסיטה שלי, ולקרוא לאחרים/ות להצטרף, ולחשוב על צעדים אופרטיביים בהתאם.

אני מבין היטב שהלחצים המופעלים על הנהלת האוניברסיטה אדירים. אני מבין גם שקל יותר – הרבה יותר – להפגין אומץ ונחישות מעמדתו של איש סגל מן השורה, מאשר מעמדתו של נשיא האוניברסיטה. נאמנים עליי הדברים שאני שומע מהנהלת האוניברסיטה על עומק המשבר הניהולי בעקבות הפרשה האחרונה, שהובילה לאיומים על המרצה ד"ר קרולה הילפריך בעקבות פרסומים כוזבים לפיהם היא נזפה בחיילת במדים.

גם מטעמים אלה, וגם מטעמים אחרים, לא ביקרתי ישירות את הנהלת האוניברסיטה בפרשה הנוכחית עד כה, גם כשהתבטאתי פומבית בנושא. לא הייתי שלם עם נוסח ההתנצלות הראשונית, אבל חשבתי שאולי היה בה ניסיון (כושל, כפי שלמדנו) לכבות שריפה, כשרבים מהפרטים עדיין אינם ידועים. הייתי מוכן להשלים עם שתיקתה של האוניברסיטה מאז, מתוך ניסיון להנמיך להבות. אבל המודעה שמתפרסמת הבוקר משנה את כל זה.

המודעה הזו מהווה הפקרה מכוערת של קולגה אל מול מסע שיסוי מסוכן. היא מהווה כניעה מוחלטת בפני ארגון מקארתיסטי שניזון מפחד, ולכן גם מחזקת אותו מאוד. היא תגרום, כמובן, לאפקט מצנן נוראי באוניברסיטה שלנו ועוד יותר מכך במוסדות שבטוחים בעצמם עוד פחות. היא לא כוללת אפילו מילה אחת על העובדה שמדובר במסכת שקרים מתוזמרת היטב. והיא גם לא תשיג את האפקט המקווה של השקטת הרוחות, שהרי (אני מאוד מקווה) היא תיתקל בתגובות רבות נוספות מסוג התגובה הזו שלי.

בניגוד למקרים קודמים, כאן ההנהלה לא השכילה להפגין אומץ או שיקול דעת, ולא הגנה כנדרש על אשת סגל. בזמנים קשים כשלנו, כשלונות אלה הם מהקשים שהנהלת אוניברסיטה יכולה להיכשל בהם. ולכן אין לי עוד אמון בהנהלת האוניברסיטה העברית.

פרופסור דוד אנוך