קריאה לחמלה ושלום!

המלחמה על עזה אינה משרתת את ישראל מבחינה אסטרטגית, אלא מחבלת באופן אנוש בעתידה של המדינה. הרג המוני של תושבי עזה והרס סביבת המגורים שלהם זורעים סבל וייאוש שרק יביאו להסלמה של הסכסוך המדמם כבר כמאה שנה. המשך המלחמה גם מסכן את חייהם של ישראלים רבים, בעיקר אם היא תוביל להתלקחות של מלחמה אזורית, מונע את שיקום חייהם של עשרות־אלפי המפונים מהדרום ומהצפון וחורץ את גורלם הטרגי של החטופים שעוד נותרו ברצועה. על כל אלו, יש להוסיף את ההשחתה המוסרית של החברה היהודית בישראל.   

ביחסה לפלסטינים, מדינת ישראל אינה נאמנה ללקח עברו של הקולקטיב היהודי, אשר נשא עיניו בתחינה לחמלה ולצדק מול שררה שעודדה פריקת עול ומימוש יצרים אפלים בקרב העמים. בהתנהלותה זו, ישראל מרסקת את פוטנציאל כושר השיפוט המוסרי של אזרחיה ותורמת את חלקה להיסטוריה של  העוול האנושי.

מדינת ישראל מפרה את התחייבויותיה המנוסחות במגילת העצמאות, להתבסס על יסודות החירות, הצדק והשלום, לקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין, להבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, לשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות ולהיות נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

עד כה, נהרגו במלחמה בעזה 40,000 בני ובנות אדם – 2% מכלל האוכלוסייה, רובם נשים וילדים. בשל תכיפותו של המוות במלחמה וחומרת תנאי המחיה של מי שעדיין בחיים, זו אחת המלחמות העקובות מדם מתחילת המאה.

חלק מהנפגעים נקברים חיים מתחת להריסות, ומכלל השורדים, 85,000 אלף פצועים, שחלק ניכר מהם קטוע גפיים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, עדים לזוועת הגודעות גם את היקרים להם.

לפי דיווח האו"ם מחודש יולי, מספר המתים מרעב עולה. לפי ארגון הבריאות הבינלאומי, היעדר תנאים סניטריים, כגון מים נקיים, והרס תשתיות הרפואה והמנגנונים לפינוי הפסולת, הפכו את עזה למדגרה של זיהומים – מקור למוות ולסבל נוספים בחיי השורדות והשורדים ללא קורת גג, בעיי החורבות.

במקביל נמשכת ההתעמרות בפלסטינים תושבי השטחים הכבושים. הפרעות בכפר ג'ית וההתנכלות לנשים מרהט החודש (אוגוסט, 2024) שבות ומזכירות שגם ביטחונם של ערבי ישראל אינו מובטח. 

טבח שבעה באוקטובר לא יכול לשמש צידוק להתנהלות זו. נקמה אינה דרכה של התבונה, כמוה כחרב פיפיות. סבלם של הפלסטינים, החטופים, והחיילים הפצועים בגופם ובנפשם מבטא את האסון ההדדי הזה.
 
בספרו "במערב אין כל חדש" (1928), המתאר את זוועות מלחמת העולם הראשונה, כותב אריך מריה רמרק:
"מה חסרי משמעות הם כל הדברים, הנכתבים, הנעשים, הנחשבים אם המתרחש כאן אפשרי בכלל! אין זאת כי הכל כוזב וחסר ערך, אם לא תהיה בכוחה של תרבות בת אלפי שנים למנוע את זרימתם של נחלי דם אלה, למנוע את קיומם של מאות אלפים מדורי ייסורים כאלה".

בתשובתו לשאלת אלברט איינשטיין "מלחמה למה?" (1932), כותב זיגמונד פרויד:
"מדוע מתקוממים אנו כל כך למלחמה? כי כל אדם שמורה לו זכותו לחייו שלו, כי המלחמה משמידה חיי אדם עתירי תקווה [...] כי היא מכבידה עליו שיהיה רוצח אנשים".

לאורך ההיסטוריה נאבקו שוחרי חירות ושוויון למען כינונה ושימורה של הדמוקרטיה, ונגד פשיזם, גזענות ופונדמנטליזם מבית – זוהי שעתה של ישראל!

לינקים רלבנטיים לנושא העצומה

‏‏תרגום העצומה לערבית -  دعوة للرّحمة والسّلام

 English translation