תנו לשורדות זנות לחיות!

שורדות זנות, אונס ואלימות, שבחרו באומץ לצאת ממעגל הזנות ולהשתקם,זקוקות למעטפת של תמיכה ברמה הנפשית, הכלכלית והמשפטית.
אבל המדינה רומסת את השורדות פעם אחר פעם ומקשה על תהליך השיקום בבירוקרטיה מסורבלת ובדרישות משפילות.

כחלק מהמענים למשתקמים ממעגל הזנות השורדות זכאיות לסיוע משפטי, אך שורדת אונס או אלימות שרוצה למצות את הדין עם מי שפגעו בה, עוברת תהליך ארוך ומתיש של בירור יכולת כלכלית. פעמים רבות הזכאות נשללת ממנה בגלל זכאותה לקצבת נכות בגין אונס. זהו מצב אבסורדי. התוקף ממשיך בחייו והשורדת, שמתקיימת מקצבה זעומה בגלל הפגיעה, לא יכולה להביא לצדק ולתבוע את התוקף, צעד קריטי כל כך לשיקומה.

אנחנו דורשות:
ייצוג משפטי אוטומטי ללא בירור יכולת כלכלית ושלילה מייצוג בשל זכאות לקצבת נכות בשל אונס.

השורדות מוכרחות לקבל טיפול נפשי עמוק וארוך טווח שיעזור להן להשתקם. כיום, שורדת צריכה להמתין שנתיים לטיפול בזמן שהרשויות בוחנות את התיק שלה והיא נשארת במצוקה וללא טיפול. וגם אז, הטיפול מוגבל לשנתיים בלבד, זמן שמספיק בקושי ליצירת אמון עם המטפלת.
בנוסף, השורדות נדרשות להשפיל את עצמן ולהוכיח מדי שנתיים שהן זכאיות לקצבת נכות נפשית בשל פוסט טראומה מורכבת, נכות שהיא לכל החיים.

אנחנו דורשות:
הכרה בנכות CPSTD לכל החיים, טיפול נפשי בלי להמתין ושאיננו מוגבל לשנתיים, אלא למינימום 5 שנים.

סל המענים הגמיש קובע שלשורדת מגיע סכום של 10,000 בשנה, המיועדים לשיקום. קבלת הסיוע כרוכה בבירוקרטיה דרקונית המלווה בשאלות פולשניות.

כספי שכ״ד הנמוכים המגיעים לשורדת לא מספיקים לשכר דירה
סל המענים הגמיש המגיע לשורדות מועברים לבעל הבית ולא לשורדת עצמה - צעד שמביע אי אמון בשורדת ומקשה עליה להשתלב מחדש כחברה מלאה בחברה.
שורדת המבקשת לקבל דיור ציבורי, של שכירות לטווח ארוך נדרשת להפקיד ערבות בנקאית בסך 30,000 ש״ח, סכום שמרבית השורדות אינן יכולות לספק. וכך, כששכ״ד המגיע מהסיוע נמוך מדי ולא מספיק לכסות את מחירי השכירות הגבוהים וללא אפשרות לקבל דיור ציבורי, רבות מוצאות את עצמן ללא מקום מגורים.

תקציבי הממשלה המגיעים בחוק לארגוני ההסיוע לשורדות אינם מספיקים לכלל השורדות ומשרד הרווחה מקשה על הארגונים בקבלת התקציבים בבירוקרטיה שמאריכה את התהליך, בזמן שהנשים נזקקות לסיוע דחוף.

אנחנו דורשות: לאפשר לשורדת לקבל את סל המענים גמיש ישירות אליה, להנגיש לשורדות מגורים בדיור ציבורי, ללא ערבות בנקאית, או בשכ״ד מפוקח.
להגדיל את התקציבים בסל המענים הגמיש, כך שיספיקו לכלל השורדות ולא להקשות על הארגונים שנאלצים להגיד לשורדות שאין להם תקציבים.

הבירוקרטיה המייאשת וההמתנה הארוכה לסיוע ולטיפול, הקצבאות הנמוכות שמנציחות את העוני המחפיר של השורדות שמגיעות פעמים רבות לחרפת רעב. הדרישה המשפילה להוכחות חוזרות ונשנות והבעת אי האמון בשורדת - יכולים להחזיר אותה בכל רגע למעגל הזנות ואפילו להביא אותה לשים קץ לחייה, בדיוק בזמן שהיא זקוקה לחבל הצלה.

המדינה הקצתה תקציבים מיוחדים לשורדות זנות, אבל הדרך למימוש התקציבים מעבירה את השורדת סבל נוסף ומיותר. הרשויות שאמורות לספק לשורדת את המעטפת מגיבות פעמים רבות באטימות ואינן מוכשרות לעבוד עם שורדות בזנות.

אנחנו לא שקופות, אבל המדינה הופכת אותנו לכאלה. אנחנו דורשות הכרה והזדמנות אמיתית להשתלב בחברה ולהשתקם מבלי לשחזר את הטראומה בפני הרשויות בכל פעם מחדש, אחרת פשוט לא נחיה!
הצטרפו למאבק שלי ובואו נפעיל לחץ על חברות הכנסת שמחויבות לזכויות נשים: שילחמו על התקציבים המגיעים לשורדות ועל היחס הראוי. תנו לשורדות לחיות בכבוד!