קראנו השבוע ב"הארץ" על מיסם אבו אלקיעאן, צעיר בדואי מהישוב חורה שבנגב, שעבד בסופר מרקט "סופר יודה" בתל אביב, ולפני כשנתיים וחצי הותקף שם על ידי קבוצה של שוטרי מג"ב שהיו ביום כיף בעיר הגדולה. הארוע החל כשהשוטרים, ללא מדים, חשדו בו בגלל שדיבר ערבית בטלפון באופן מוזר או צעקני, וביקשו שיזדהה. כשסרב להזדהות בפני צעירים בלבוש אזרחי מצא עצמו בלב קבוצה של כ-10 צעירים המכים בו בו זמנית מכל הכיוונים, לעיני המצלמות והעוברים והשבים.
הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל הגיש בשמו של אבו אלקיעאן תלונה כנגד השוטרים המכים, ואולם מח"ש סגרה את התיק והעבירה את החשדות כנגד שלושה מהשוטרים לטיפול פנימי בתוך המשטרה, על ידי מחלקת משמעת. זאת על אף שלמעלה מ-30 מצלמות צילמו את הארוע מכל כיוון אפשרי, ושעדי ראייה, עובדי המרכול ועוברי אורח, הגיעו למח"ש מרצונם להעיד לטובתו. כשביקש אבו אלקיעאן לערער על ההחלטה, התברר שמח"ש מסרבת לאפשר לו לצלם את תיק החקירה. אגב, מי שהשם "אבו אלקיעאן" נשמע לו מוכר, יתעניין לשמוע גם שמיסם הוא אחיינו של יאקוב אבו אלקיעאן, שנהרג בידי שוטרים שבאו לפנות אותו מביתו בכפר אום אלחיראן. משפחתו של מיסם הסכימה להתפנות מהכפר לפני מועד הפינוי, אך את מנת האלימות המשטרתית שיועדה לה כנראה לא הצליחה למנוע בכך.
אין זה סיפור יחיד או יוצא דופן- הוא מבטא את המדיניות בה נוקטת מח"ש בכל הנוגע לעבירות אלימות של שוטרים. מדיניות זו אף זכתה לביטוי ברור בדבריה של ראש מח"ש החדשה, קרן בר מנחם, בדיון בועדת הכנסת בנושא טיפול באלימות שוטרים:
העבודה שלי היא "להאיר, לשים פנס למפכ"ל ולמשטרה על תופעה כזו או אחרת, על בעיה כזו או אחרת. לא כי זה יוליד כתב אישום."
לפי המדיניות העכשווית של משרד המשפטים, מח״ש אינה פועלת כגוף עצמאי ואובייקטיבי שאוכף את החוק על שוטרים. באופן פרדוקסלי, מח״ש מעבירה חלק גדול מהתלונות ל"טיפול פנימי" בתוך המשטרה, שם העונשים קלים, וההגנה שמספקים מפקדים לפקודיהם – רחבה.
אנו, החתומים מטה, משמיעים קול אזרחי חזק וברור הקורא לשינוי כיוון מוחלט במדיניות הטיפול באלימות משטרתית. לא עוד העברה של תלונות לטיפול פנימי במשטרה, לא עוד מניעת צילום והעתקה של חומרי חקירה מצד המתלוננים – אלא מדיניות של אכיפה ושמירה על שלטון החוק. אלימות ממסדית מצד המשטרה, אינה בעיה של אוכלוסיה, מגזר או קבוצה מסוימת בלבד – יש לה השפעות מרחיקות לכת על כבודו של האדם והאזרח, חופש הביטוי, חופש הפולחן וקיומה של חברה דמוקרטית פלורליסטית.
יש להפסיק את המגמה של העברת הטיפול בעבירות שוטרים בכלל ובעבירות אלימות בפרט ממח"ש למשטרת ישראל, ולאפשר למתלוננים, כולל לאבו אלקיעאן, לעיין בחומרי החקירה שנאספו בעקבות תלונתם.
