On the orders of the Civil Administration, the Israeli military and police have recently begun seizing vehicles belonging to Palestinian residents throughout Masafer Yatta. For the first time, a vehicle belonging to peace activists who had come to assist one of the communities was also seized. This is a mountainous area with no water infrastructure or basic services, where vehicles are absolutely essential for daily life and for accessing educational institutions and medical services. While Palestinian residents’ vehicles are being seized, various types of vehicles belonging to settlers living on farms and in outposts in the very same area continue to move around freely and without interference. It is clear that the seizure of vehicles is intended to force Palestinian residents to abandon their homes and allow settlers to take over the area, as they have been attempting to do for a long time.  Palestinian residents have been left defenseless in the face of settler attacks and harassment by the military. We call on the international community and its representatives to intervene and demand that Israel immediately return all seized vehicles and put an end to the ongoing persecution of Palestinian residents.

בהוראת המנהל האזרחי, החלו הצבא והמשטרה להחרים כלי רכב של תושבים פלסטינים ברחבי מסאפר יטא, לאחרונה אף הוחרם לראשונה רכב של פעילי שלום שהגיעו לסייע לאחת הקהילות. מדובר בשטח הררי, ללא תשתית מים ושירותים בסיסיים, וכלי הרכב הכרחיים לחלוטין לקיום חיים תקינים, לגישה למוסדות חינוך או לשירותים רפואיים. בעוד שרכביהם של התושבים הפלסטינים מוחרמים, כלי רכב מסוגים שונים של מתנחלים המתגוררים בחוות ובמאחזים באותו שטח ממש, ממשיכים לנוע בו באין מפריע.ברור שהחרמת כלי הרכב נועדה לגרום לתושבים הפלסטינים לנטוש את בתיהם ולמתנחלים להשתלט על השטח, כפי שהם מנסים לעשות מזה זמן רב.  התושבים הפלסטינים נותרו חסרי הגנה אל מול התקפות המתנחלים והתנכלות הצבא. אנחנו קוראים לקהילה הבינלאומית ונציגיה להתערב ולתבוע מישראל את השבתם המיידית של כל כלי הרכב שהוחרמו, ואת הפסקת הפגיעה וההתעללות המתמשכת בתושבים הפלסטינים. 

בעקבות חשיפת התארגנות לרצח המוני של אזרחים ערבים שהוביל מרצה באוניברסיטת בר־אילן, אנו, סטודנטים וסטודנטיות ערבים באוניברסיטה, חשים פחד ממשי לביטחוננו האישי בתוך הקמפוס. לפי כתב האישום, המרצה תכנן במשך שנים תוכנית שכינה ״עי״ט - עם יעשה טרנספר", שבמסגרתה ביקש לגייס עשרות אנשים כשותפים לתוכנית הפיגועים שלו. אין לדעת אם אותם אנשים ממשיכים להסתובב חמושים בקמפוס בר אילן, שאמור להוות מרחב בטוח לכלל הסטודנטים והסטודנטיות.   אנו דורשים מהנהלת האוניברסיטה לנקוט צעדים ברורים ומיידיים שיבטיחו את ביטחונם של כלל באי הקמפוס, ובראשם איסור על נשיאת נשק בידי סטודנטים בתוך שטח האוניברסיטה. חשוב להבהיר: אין בדרישה הזו כדי לפגוע בביטחונם של הסטודנטים והסטודנטיות - שבעת שערי האוניברסיטה מאובטחים על ידי אנשי ביטחון מקצועיים, חמושים ומיומנים, האחראים על שמירת ביטחונם של כלל באי הקמפוס. דרישתנו השנייה נוגעת לבחינת מבחנים וציונים של סטודנטים ערבים שנבדקו על ידי המרצה שנגדו הוגש כתב האישום. לנוכח האידיאולוגיה והעמדות המיוחסות לו בכתב האישום, עולה אצלנו חשש שעמדותיו השפיעו גם על יחסו לסטודנטים ערבים במסגרת עבודתו האקדמית. אנו דורשים מהאוניברסיטה לבצע בדיקה עצמאית ושקופה של המבחנים והציונים שניתנו לסטודנטים ערבים על ידו, כדי לוודא שההערכה האקדמית שלהם הייתה מקצועית, עניינית ושוויונית, ולא הושפעה משיקולים גזעניים או לאומניים.

*עדכון 15.9: מיד אחרי יום כיפור נגיש ערר ואנחנו רוצים להראות לרשות ההגירה שיש ציבור רחב שעומד מאחורי הדרישה - הצטרפו אלי והוסיפו את שמכם*  שמי מיכל והכרתי את מריסל מקיהיפיי, אזרחית הפיליפינים העוסקת בסיעוד, כשהגיעה לעבוד בקיבוץ בארי עם אבא שלי ברוך מאיר ז״ל.  בשביעי באוקטובר שהינו יחד כ-21 שעות מצמררות בממ״ד בקיבוץ כשמסביבנו שדה קרב. מאז נקשר גורלנו והפכנו למשפחה.  מדינת ישראל הכירה במריסל כנפגעת פעולות איבה.  הויזה של מריסל הסתיימה בסוף אוקטובר 2025, ולפי החוק יש למריסל 90 ימים למציאת מעביד חדש, בכדי לחדשה. ואכן לפני תום 90 הימים, בפברואר 2026 לאחר שמריסל מצאה עבודה אצל משפחת לבון מתל אביב, היא פנתה לעו״ד בבקשה לחידוש הויזה. עו״ד התרשל בתפקידו ולא טיפל בבקשה! רק במאי 2026, באיחור רב, טרח העו״ד להעביר למשרד הפנים את בקשה לחידוש. הבקשה סורבה ללא ידיעתה של מריסל.  באוגוסט 2026, כשחזרה מעבודתה לדירתה, נעצרה מריסל ע״י משטרת ההגירה והועברה ישירות לבית המעצר ברמלה. השהות בית המעצר העצימה שוב את הטראומה של השביעי באוקטובר. מריסל גורשה מישראל אחרי שהבקשה לעיכוב הגירוש, סורבה. כפושעת היא הגיעה לטיסה ללא אפשרות לעבור בדירתה, להתארגן, להיפרד מכלבתה האהובה שהשאירה בארץ ולאסוף חפצים אישיים. מריסל נמצאת בעיצומו של תהליך שיקום וטיפול שאינה יכולה להמשיכו בפיליפינים. אותה המדינה, שהכירה בה כנפגעת פעולות איבה, גירשה אותה ללא הצדקה.  משפחת לבון צריכה את מריסל המטפלת שלה, ואני חסרה את מריסל וכועסת על חוסר הצדק.  הצטרפו אלי בדרישה להחזיר את מריסל בחזרה לכאן ועכשיו! בכדי שתמשיך לשקם את נפשה, שנפגעה בשביעי לאוקטובר ולקבל את הטיפול המגיע לה, ולתקן את העוול שנעשה. 

אני דורית, אחותו הגדולה של דין. דין הגיע אלינו ביום שבו השתחרר מבית החולים. הוא היה בן פחות משבועיים. מאותו יום אמא שלי גידלה אותו ולא עזבה אותו ליום או ללילה במשך שבע וחצי שנים.  אח שלי הוא ילד עם צרכים רפואיים מורכבים. הוא תלוי בזולת ותלוי בנו, במשפחה שלו. כדי לטפל בו צריך להכיר אותו באמת. צריך לדעת מתי הוא זקוק לעזרה גם כשהוא לא מסוגל לבקש אותה. אמא שלי יודעת. היא מכירה כל תנועה, כל פחד, כל תרופה וכל שינוי קטן בהתנהגות שלו. היא נשארה לצדו בכל אשפוז ונלחמה על כל טיפול. היא בנתה לו חיים שבהם הוא יכול להרגיש מוגן ובטוח, וביקשה לאמץ אותו באופן רשמי. אבל לרשויות זה לא שינה כלום. ב־7 ביולי 2026 אנשי רווחה ושוטרים הגיעו לבית שלנו. בלי לשאול אותו ובלי שום הכנה מראש, הם הוציאו את אחי ממיטתו והעבירו אותו למוסד. מאז דין שוהה שם לבדו, בלי המשפחה היחידה שהכיר, ולפי מה ששמענו - שרוי במצוקה גדולה.   איך אפשר לעשות את זה לילד? אני פונה לשר הרווחה, למנכ״ל משרד הרווחה, לשירות ילדים ומשפחות אומנה ולנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: תחשבו על אח שלי, לבד ומפחד עכשיו. תחזירו אותו למקום הבטוח שלו - לאמא שלו, אליי ואל המשפחה שלו.  אח שלי לא יכול לנהל את המאבק הזה בעצמו - אנחנו צריכות עזרה כדי שהקול שלו יגיע למקומות שבהם מתקבלות ההחלטות על חייו. אני מבקשת מכל מי שקורא את המילים האלו, תעזרו לי להציל את דין. חתמו על העצומה ושתפו אותה. עזרו לנו להחזיר את אחי הביתה. * שם הילד ואחותו ונסיבות ההליכים המשפטיים נותרו חסויים בהתאם לחוק וכדי להגן על פרטיותו.

**עדכון 27.8.2026: ניצחנו! - ג׳ובל ובנה ג׳ייזן יוכלו להגיע לחתונה שלנו!  תודה לכל פעילי ופעילות זזים שהצטרפו לעצומה ולצוות זזים שדאג להגיש אותה למשרד הפנים** שמי נדב קיפניס. בשבעה באוקטובר איבדתי את שני הוריי, לילך ואביתר קיפניס ז״ל, שנרצחו בקיבוץ בארי. יחד עם אבא שלי נרצח גם המטפל שלו, פול וינסנט קסטאלבי, אזרח הפיליפינים שנשאר לצדו עד הרגע האחרון. אשתו של פול, ג׳ובל, הייתה אז בחודש התשיעי להריונה, וילדה את בנם ג׳ייזן פול, שבועות ספורים לאחר שפול נרצח. האסון חיזק את הקשר בינינו, באופן שמעבר למילים. ג׳ובל ובנה הם חלק מהמשפחה שלנו, ואנחנו המשפחה שלהם בישראל. בספטמבר הקרוב, בת זוגי שרון ואני מתחתנים. אחרי האובדן הנורא שחווינו, החתונה הזאת היא גם בחירה בחיים. אנחנו רוצים שג׳ובל וג׳ייזן ישמחו איתנו ברגע המשפחתי הזה, אבל רשות האוכלוסין וההגירה מסרבת לאפשר לג׳ובל להיכנס לישראל יחד עם בנה הפעוט, ועוד לאחר שכבר רכשה כרטיסי טיסה לשניהם. מדינת ישראל הכירה בג׳ובל כאלמנת פעולות איבה. בעלה נרצח כאן כשהיה לצד אבא שלי, והיא ובנה משלמים מחיר כבד מנשוא. לא ייתכן שעכשיו, כשהם מבקשים להגיע לישראל כדי להשתתף בשמחה של המשפחה שהגורל קשר בגורלם, המדינה תסגור בפניהם את הדלת. הוסיפו את שמכם עכשיו והצטרפו אלינו בדרישה לאפשר למשפחה שלנו להתאחד ביום חגנו. יחד נקרא לרשות האוכלוסין: הפעילו שיקול דעת פשוט ועשו את המעשה האנושי המתבקש — אפשרו לג׳ובל ולג׳ייזן להגיע לחתונה שלנו.

עדכון 13.10 - הגשנו את העצומה ואלפי החתימות לשר החינוך, נמשיך במאבק להחלפת הגנרטורים המזהמים בבתי ספר ערביים-בדואיים בנגב בלוחות סולאריים - כי לכל תלמיד.ה מגיעה הזכות הבסיסית לחינוך, לבריאות ולביטחון. נעדכן בהתפתחויות, תודה לחותמים והחותמות! تحديث 13.10 - قدّمنا العريضة وآلاف التواقيع إلى وزير التربية والتعليم، وسنواصل النضال لاستبدال المولّدات الملوِّثة في المدارس العربية البدوية في النقب بألواح شمسية - فلكلّ طالب وطالبة الحقّ الأساسي في التعليم والصحّة والأمان. سنوافيكم بالمستجدّات، وشكرًا للموقّعين والموقّعات! תארו לעצמכם שבאמצע שיעור או בחינת בגרות, החשמל בכיתה פשוט נכבה כי נגמר הסולר. תארו לעצמכם שכל יום למידה של הילדים שלכם מלווה ברעש מנועים בלתי פוסק, בזיהום אוויר שהם נושמים אל הריאות, ובסכנה בטיחותית של התחשמלות ושריפות. לא מדובר בתרחיש בדיוני - בשנת 2026, זו השגרה הבלתי נסבלת של אלפי תלמידות ותלמידים ביישובים הערביים-הבדואיים בנגב, בעקבות הפקרה מתמשכת של משרד החינוך והמדינה. את הטירוף הזה אנחנו דורשים להפסיק! כתוצאה מהזנחה ארוכת שנים ואפליה שיטתית מתמשכת, עשרות בתי ספר וגנים - ביישובים שאינם מוכרים וגם ביישובים מוכרים הפועלים באישור ובמימון המדינה - אינם מחוברים לרשת החשמל ונאלצים להסתמך על גנרטורים. במועצה האזורית נווה מדבר לבדה, מעל 8,000 תלמידים ותלמידות לומדים בכ-42 מוסדות חינוך הפועלים על גנרטורים בלבד.  הפתרון המלא ברור: חיבור כלל מוסדות החינוך לרשת החשמל. אבל עד עד שהמדינה תמלא את חובתה הבסיסית - יש פתרון זמני, בטוח, ירוק ונגיש  שניתן ליישום באופן מיידי: החלפת הגנרטורים המזהמים במערכות אנרגיה סולארית. השמש בנגב הינה משאב זמין, והטכנולוגיה כבר כאן. מעבר ללוחות סולאריים יבטיח לתלמידים אוויר נקי, שקט שמאפשר ללמוד, אספקת חשמל רציפה למזגנים ומחשבים, ובעיקר - סביבת לימודים בטוחה. אנו דורשים משר החינוך, יואב קיש: לפעול באופן מיידי להחלפת הגנרטורים המזהמים בבתי הספר בנגב במערכות סולאריות - עוד לפני פתיחת שנת הלימודים הקרובה! לכל תלמיד ותלמידה מגיעה הזכות הבסיסית לחינוך, לבריאות ולביטחון. סביבת לימודים בטוחה היא לא פריבילגיה - היא חובה מוסרית וחוקית של המדינה! חתמו על העצומה והצטרפו לדרישה שלנו ממשרד החינוך! ✍️🔆 تخيّلوا أن تنقطع الكهرباء في منتصف درس أو امتحان بجروت، ببساطة لأن السولار قد نفد. تخيّلوا أن يكون كل يوم دراسي لأبنائكم مصحوبًا بضجيج محركات بلا انقطاع، بتلوّث هواء يستنشقونه، ومخاطر السلامة الناجمة عن احتمال التعرّض للصعقات الكهربائية واندلاع الحرائق. هذا ليس سيناريو خياليًا – في عام 2026، هذا هو الواقع اليومي المرّ الذي يعيشه آلاف الطالبات والطلاب في البلدات العربية-البدوية في النقب، نتيجة الإهمال المتواصل من وزارة التربية والتعليم والدولة. نطالب بوقف هذا الإجحاف! نتيجة سنوات طويلة من الإهمال والتمييز الممنهج والمستمر، لا تزال عشرات المدارس وروضات الأطفال – في القرى غير المعترف بها، وكذلك في بلدات المعترف بها، والتي تعمل بموافقة الدولة وتمويلها – غير موصولة بشبكة الكهرباء، وتضطر إلى الاعتماد على المولّدات. في المجلس الإقليمي واحة الصحراء فقط، يتعلّم أكثر من 8,000 طالب وطالبة في نحو 42 مؤسسة تعليمية تعتمد على المولّدات بشكلٍ حصريّ.  إلى أن تؤدي الدولة واجبها الأساسي وتربط جميع المؤسسات التعليمية بشبكة الكهرباء القُطرية – هناك حلّ مؤقت، آمن، متاح وصديق للبيئة، ويمكن تطبيقه فورًا: استبدال المولّدات الملوِّثة بأنظمة الطاقة الشمسية. الشمس في النقب مورد متاح، والتكنولوجيا أصبحت متوفرة. الانتقال إلى الألواح الشمسية سيضمن للطلاب هواءً نقيًا، هدوءًا يتيح لهم المجال للتعلّم، تزويدًا متواصلًا للكهرباء لغرض تشغيل المكيفات والحواسيب، والأهم من ذلك – بيئة تعليمية آمنة. نطالب وزير التربية والتعليم، يوآف كيش: بالعمل فورًا لاستبدال المولّدات الملوِّثة في مدارس النقب بأنظمة الطاقة الشمسية – وذلك قبل افتتاح العام الدراسي المقبل! لكل طالب وطالبة الحق الأساسي في التعليم، الصحة والأمان. البيئة التعليمية الآمنة ليست امتيازًا، بل هي واجب أخلاقي وقانوني يقع على عاتق الدولة! وقّعوا على العريضة وانضموا إلى مطلبنا الموجَّه لوزارة التربية والتعليم! ✍️🔆

מנהלת סניף "קסטרו" בעפולה אסרה על העובדות והעובדים לדבר ערבית - ושלוש עובדות שלא הסכימו לדרישה פוטרו.  ערבים מהווים כחמישית מאזרחי המדינה, וכמחצית מתושבי הצפון. האיסור עליהם לדבר בינם לבין עצמם בשפתם מהווה אפליה אסורה ומסוכנת! זה אינו עניין של שירות, אלא של גזענות - הרי איש לא יחשוב לאסור על היהודים לדבר עברית בנוכחות לקוח דובר ערבית או רוסית. אז מדוע על הערבים והערביות זה נאסר? איך היינו מרגישות או מרגישים במקום אותן עובדות? ״כל בני האדם נולדו שווים, וגם הערבים הם בני אדם״, כתבה רותם סלע, בפוסט מעורר הדים בתקופתה כפרזנטורית קסטרו. הנהלת קסטרו צריכה ללמוד ממנה, ולדחות בתוקף כל גילוי של גזענות או אפליה בחנויות הרשת - ולבטל מיד את הפיטורים של עובדות מסורות, רק כי העזו לדבר בשפתן.  זה הזמן לעמוד נגד הגזענות. אם אלפים מאיתנו יהדהדו את המסר הזה, קסטרו ובעלי המניות שלה יהיו חייבים לשמוע, ואנחנו נעביר מסר חזק וברור לכל הציבור - העתיד שלנו, אזרחי ואזרחיות ישראל, הוא שוויון, שותפות וכבוד הדדי. מחתימים עכשיו כמה שיותר חברים על העצומה - ואנחנו נדאג שהיא תגיע להנהלת קסטרו!

פעילות למען ביטחון תושבי מרכז תל אביב

ארגון "אשה לאשה" המרכז הפמיניסטי החיפאי הותיק נמצא תחת איום מתמשך ועלול לאבד את משכנו בשכונת הדר בחיפה בעקבות הסתה מתמשכת ושיטתית של ארגוני ימין קיצוני. עיריית חיפה מציבה לארגון  "שנת מבחן" עם איום בהפסקת הקצאת המבנה בעקבות פעילות פוליטית. ב-43 שנות פעילות: נאבקנו בהצלחה בסחר בנשים; הגנו על נשים מפני ניצול רפואי בזמן תרומת ביציות, דרך התערבות בחקיקה; יצרנו והפצנו ידע על ביטחון לנשים; תמכנו ב"צעדת המופקרות"; נאבקנו במיליטריזם; פעלנו למען נשים חסרות מעמד; הנגשנו ידע פמיניסטי דרך קורסים לקהל הרחב ובעיקר, גידלנו דורות של פמיניסטיות שיצרו פרויקטים מרהיבים, חלקם הפכו לארגונים בזכות עצמם. וזה רק חלק קטן ממה שעשינו ומה שאנחנו עושות מדי יום.  מאז 2004 יושב הארגון בשכונת הדר בחיפה, יחד עם ארגונים נוספים בקואליציית "נשים חיפה", ובימים אלו הוא נרדף ע״י ארגוני ימין קיצוני העוסקים בדיווחים לעירייה שמטרתם חיסול הפעילות הפמיניסטית ואיתה קידום זכויות נשים. זה אחד המאפיינים הבולטים של עליית פשיזם - התקפה בוטה על נשים ופמיניזם.  בעקבות מתקפה זו עיריית חיפה דנה בהוצאת ארגון ״אישה לאישה״ ממשכנו, מבנה ציבורי השייך לעירייה. ב-5.5.2026 הצביעה מועצת העיר על הקצאת המבנה לשנה אחת בלבד במקום לחמש שנים כפי שהיה עד כה תוך הגדרת שנה זו כ"שנת מבחן", עם אמירה מאיימת ועמומה: "במידה ותהיה סטיה מהפעילות - תופסק ההקצאה לאלתר." מתקפת  הימין הציגה את פעילויות הסולידריות שלנו עם פמיניסטיות פלסטיניות, את ההתנגדות שלנו לג'נוסייד, ואת הקריאות שלנו לסיום המלחמה כפעילויות מסיתות ותומכות טרור.  עמדו איתנו כדי לומר - זכותה ואף  חובתה של החברה האזרחית להתנגד לפשעי מלחמה והפרות זכויות אדם, זכותן של נשים להביע סולידריות עם אשה באשר היא אשה.  נוכחותנו במבנה הציבורי העירוני אינה רק עניין של שכר דירה. הנוכחות של "אשה לאשה" במרחב ציבורי עירוני היא אמירה: פמיניזם של חיים משותפים הוא חלק ממרקם החברה האזרחית בחיפה. בתשובתנו לעירייה בעקבות השימוע אמרנו בפירוש: "אשה לאשה" אינו ארגון פוליטי במובן המפלגתי - אך פמיניזם, כמו כל תנועה לשינוי חברתי, הוא פוליטי מעצם טבעו.  אנחנו דורשות ודורשים מעיריית חיפה להפסיק את האיום הפוליטי על "אשה לאשה", ולהעניק לארגון הקצאה מבנה ציבורי עירוני ארוכת טווח ללא מבחנים אידיאולוגיים. 

**עדכון 21.4.26:** כמעט 10,000 ישראלים וישראליות חתמו על העצומה, שכבר הוגשה למנכ״לי הערוצים וקיבלה סיקור נרחב בתקשורת. תודה על התמיכה - עכשיו בואו נפיץ את הקריאה לעוד אלפים: לא לשידור טקס ההפקרה וההסתרה! אני הייתי חלק ממאבק משפחות החטופים. בימים הכי קשים בחיים שלנו, כשהגורל של משפחותינו נמצא בסימן שאלה וכשחייהן בסכנה, ממשלת נתניהו מיררה את חיינו וניסתה להשתיק את הביקורת שלנו, כשגל הירש היה השליח וקבלן הביצוע. היינו במצב אבסורדי לחלוטין, שבו הממשלה שאמונה על הצלת חיי המשפחות שלנו מאיימת עלינו באופן אישי ומדכאת את המאבק שלנו להחזיר אותם. יום העצמאות ייערך השנה בתחושה קשה של אי וודאות. ערים ברחבי הארץ ביטלו את אירועים מרכזיים, בין אם משיקולים ביטחוניים או מתוך סולידריות ליישובים שנמצאים תחת אש. בתוך הכאוס שהמדינה שרויה בו, ממשלת ה-7 באוקטובר מנסה לשכתב את ההיסטוריה, להציג ״תמונת ניצחון״ ולמחוק את אשמתה - כששיא האירוע הוא הבחירה בגל הירש כמשיא משואה. המסר ברור - להציג את שחרור החטופים כיוזמה של הממשלה. כאילו שהיא עמדה לצדנו מהרגע הראשון. כאילו שלא נדרשה המחאה הנחושה ביותר בתולדות המדינה כדי להחזיר אותם. כאילו כל החטופים חזרו בחיים. המציאות כל כך רחוקה מזה. לפני שנתיים, עשרות אלפי ישראלים הצטרפו ליוזמתו של בר חפץ, תושב נירים, בדרישה לשידור הטקסים של המפונים ומשפחות החטופים במקום הטקס הממשלתי. בסופו של דבר, טקס ״כיבוי המשואות והדלקת התקווה״ בהובלת ״פורום חיים״ שודר בערוצי תקשורת ואף זכה להתייחסות רחבה ושידור חלקים מתוכו גם בערוץ 12, 13 ו11 על חשבון טקס התעמולה הממשלתי. לפני פחות משבוע, ערוצי החדשות הבהירו שהם לא ייענו לתכתיבי הממשלה וקטעו את שידור ההצהרה המוקלטת של נתניהו, או לא שידרו אותה מלכתחילה. באותו האופן בדיוק, הם צריכים להימנע משידור טקס המשואות הממשלתי, ולשדר במקומו את הטקס האזרחי שייערך בכיכר החטופים.

התוכנית הקיצונית ביותר להפקעת אדמות הבדואים מובאת מחר (רביעי) לאישור. מועצת מקרקעי ישראל צפויה לאשר מחר את *"תוכנית שיקלי"*, הקובעת כי בעלי אדמות שלא ייכנעו לסחיטה וייוותרו על כל אדמותיהם, יאבדו בתוך פחות משנה את כל זכויותיהם אנו זקוקים לכם עוד היום! הוסיפו את שמכם לעצומה שתוגש למועצת מקרקעי ישראל- והתנגדו לתוכנית ההרסנית בלחיצת כפתור. רק התגייסות של אלפים מאיתנו, שתבהיר שהתוכנית לא תעבור ורק תגרום נזקים גדולים, עשויה למנוע את המשך קידומה. לפי התוכנית, על 50 דונם אדמה ניתן יהיה לקבל 6 דונם בלבד, ואף זאת לא בבעלות אלא בחכירה! זוהי התוכנית הגרועה ביותר שהוצעה עד היום להסדרת תביעות הבעלות - וכולנו יודעים שגם הקודמות היו גרועות מספיק. הסבר: תוכנית השר שיקלי מיועדת לאלץ משפחות בדואיות שהן בעלות קרקע ביישובים המוכרים לתכנן מתחמי מגורים על אדמתן, וכן לכפות עליהן לקלוט במתחמים הללו תושבי כפרים בלתי מוכרים שאינם מקרובי המשפחה. כך, פוגעת התוכנית פגיעה חמורה הן בזכות הקניין של המשפחות הללו והן בזכויות של "הנקלטים" במתחם. אם המשפחות יסרבו לתכנן ולבנות, הקרקע תופקע מהן ואף תוצא משטח השיפוט של היישוב. מהלכי תכנון אלו ינוהלו בידי המדינה תוך התעלמות מצרכי התכנון של היישובים ומעמדת הרשויות המקומיות והתושבים.