בצער, אך בנחישות ואמונה בהצלחת המאבק, אנו מציינים 12 שנים לתחילת מסע ההרס והבניה בכפר אל-עראקיב. במציאות מתוקנת מציינים רק את תאריך הקמתו של יישוב, אך במציאות המעוותת שלנו מציינים גם את תאריך ההריסה. ב-27 ליולי 2010, בחום המדברי הלוהט, נפתחה סדרת ההריסות בכפר הבדואי אל-עראקיב, השוכן בצפון הנגב בדרומה של ישראל. הבתים נהרסו, ויושביהם נזרקו לחול המדבר מתחת לכיפת השמים. עד היום 12 שנים אחרי, שב ונהרס הכפר 203 פעמים. בו בזמן, הוא נבנה מחדש 203 פעמים. יד הורסת, יד בונה. על פיסת אדמה חולית קטנטנה, מתנהל זה יותר מעשור מאבק איתנים, בין האור לבין החושך בין הבונים לבין ההורסים, בין כוח מדינת ישראל האימתני לבין אנשים פשוטים שרק הצדק הוא נשקם. 12 שנים הורסים ובונים, בונים והורסים. והכוונה הברורה היא לגרום לחורבנה של הקהילה הערבית שם. הכפר אל-עראקיב היה קיים מאות שנים לפני קום מדינת ישראל, שפקידיה היום מתעללים בשוכניו-ילדים ומבוגרים, נשים וגברים. מסע ההרס הוא התנקשות בזכותו הבסיסית של האדם, לחיות תחת קורת גג באדמתו ואדמת אבותיו. כך, גם מצבם של 45 כפרים בדואים אחרים בנגב, המונים למעלה ממאה אלף אזרחים, שאינם זוכים לשירותים מוניציפאליים, ובהם מתבצעות מאות הריסות בתי מגורים מידי שנה. הם נאבקים על זכותם הבסיסית-להישאר במקומם תחת קורת גג בטוחה על אדמתם אבותיהם. בשביל כל אלה, אל-עראקיב הוא סמל! במאבק הסיזיפי הזה לכל אחד יש חלק, להיות בצד הנחושים הצודקים, להיות בצד של החיים. אנו קוראים לממשלת ישראל, ולעומד בראשה, מר יאיר לפיד להכיר בכפר אל-עראקיב ובכל יתר הכפרים הבלתי מוכרים ולאפשר לתושביהם לחיות במקום הולדתם ולחדול מהרס הבתים בכפרים. ببالغ الأسف، ولكن بالتصميم والإيمان بنجاح النضال، نحيي مرور 12 عامًا على بداية حملات الهدم والبناء في قرية العراقيب. في البيئة السليمة، عادة ما يتم الاحتفال بذكرى إقامة القرية، ولكن في واقعنا المشوه، يتم احياء تاريخ الهدم أيضًا. في 27 تموز من عام 2010، في ظل حرارة الصحراء الحارقة، بدأت سلسلة من عمليات الهدم في قرية العراقيب البدوية الواقعة شمال النقب في جنوب إسرائيل. هدموا المنازل وألقوا بساكنيها إلى رمال الصحراء، تحت قبة السماء. حتى يومنا هذا، بعد 12 عامًا، عادوا ودمروا القرية 203 مرة. وفي الوقت نفسه، فقد أعيد بناؤها 203 مرة. يد تهدم ويد تبني. وهكذا، على قطعة صغيرة من الأرض الرملية، يجري صراع قاس مستمر أكثر من عقد من الزمن، بين النور والظلام، بين البناة والهادمين، بين القوة الهائلة لدولة إسرائيل وبين أناس بسطاء ليس في جعبتهم إلا سلاح واحد هو عدالة قضيتهم. 12 عامّا وهناك من يهدم وهناك من يبني، والهدف واضح وهو تدمير المجتمع العربي في النقب. قرية العراقيب قائمة قبل إقامة دولة إسرائيل بمئات السنين، واليوم ينكّل موظفوها بأهل القرية - الأطفال والكبار، النساء والرجال. إن حملات الهدم المتكررة هي بمثابة اغتيال الحق الأساسي للإنسان وهو أن يحظى بالمأوى على أرضه- أرض أجداده. هذه هو الحال أيضًا في 45 قرية بدوية أخرى في النقب، التي يبلغ عدد سكانها أكثر من مئة ألف مواطن، وهم محرومون من الخدمات البلدية، ويتم هدم المئات من المساكن كل عام. إنهم يناضلون من أجل حقهم الأساسي - البقاء على ارضهم وتحت سقف آمن فوق أرض أجدادهم. والعراقيب، بصمودها، أصبحت رمزًا لهم جميعًا. في هذا الصراع القاسي، لكل منا دور يؤديه وواجبه أن يكون في جانب المكافحين، أن يكون في جانب الحياة. إننا ندعو حكومة إسرائيل، ورئيسها السيد يئير لبيد، إلى الاعتراف بقرية العراقيب وجميع القرى الأخرى غير المعترف بها، وتمكين السكان من العيش على الارض التي وُلدوا بها، والتوقف عن هدم المنازل في هذه القرى.

ביום רביעי 29.6 יתקיים דיון בעונשו של הפסיכולוג יובל כרמי, שביצע עבירות מין בקים אריאל ארד ובמטופלות נוספות, ובקרוב ייגזר דינו. פגיעה מינית בטיפול נפשי - ועוד בטיפול נפשי על רקע פגיעה מינית בילדות - היא מהעבירות החמורות שפסיכולוג קליני יכול לבצע ושאפשר בכלל להעלות על הדעת. למרות זאת, יובל כרמי לא הואשם על ידי הפרקליטות באונס אלא הואשם ואף הודה והורשע בעבירה של "קיום יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל(ת)". עבירה זו ממילא לא משקפת את עומק השבר שקרע בנפשותיהן של קים והנפגעות האחרות. המינימום המתחייב מן הפרקליטות הוא לדרוש מבית המשפט שכרמי יקבל לפחות את העונש המירבי וההולם על העבירה הזאת, לאור חומרת העבירה. על הפרקליטות להביא את המסר הזה לבית המשפט כדי להבטיח את מיצוי הדין עם כרמי. זה לא רק צדק לקים ולכל הנפגעות מיובל כרמי, זו גם דרישה מהפרקליטות לדאוג ולוודא שטיפול נפשי יהיה מקום מוגן. -- בנוסף לקמפיין המיילים, ביום רביעי נגיע לבית המשפט יחד עם המשפחה והחברות והחברים של קים, כדי לתמוך בקים ובנפגעות האחרות. רביעי ה-29.6, 12:00, בית משפט השלום בירושלים - שניאור חשין 6 >> עומדות עם ולצד קים. לא נשאיר אותה לבד! בקשו מפרקליט מחוז ירושלים לדרוש את העונש המקסימלי ובואו להפגנה >> https://fb.me/e/1LacTRM8F

בעלי עסקים, מסעדות, מלונות, חנויות, מורי דרך בצפון ובחיפה יודו על שדה תעופה חיפאי עם תיירות נכנסת. תושבי חיפה והצפון ישמחו לטוס מחיפה בלי לסבול בפקקים, ברכבות צפופות אם בכלל יש כאלה..., חניה נוחה קל"ב ליד השדה החיפאי. איכות חיים לצפוניים.

בניגוד לשנתיים האחרונות, השר לביטחון פנים הודיע כי הוא מאשר השנה את מעבר 'מצעד הדגלים' דרך שער שכם והרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. שער שכם והרובע המוסלמי הם לב חיי הקהילה הפלסטינית בירושלים, המרחב הציבורי הפלסטיני המובהק ביותר בעיר. בדיוק משום כך דורשים מארגני המצעד לעבור דרכם: כדי להוכיח את עליונות הצועדים בהם. כדי לאפשר זאת, המשטרה סוגרת את חנויות הפלסטינים ברובע המוסלמי ודורשת מהתושבים שלא לצאת מבתיהם, עד יעבור זעם. זהו מצעד כוחני, שגם מתאפיין בקריאות גזעניות ומסיתות ושירי 'שיישרף לכם הכפר', 'מוחמד מת', 'מוות לערבים'. תיעוד המצעד במשך שנים רבות הראה, כי המשטרה לא מונעת את התנהלות המצעד המסית. המצעד לא עבר בשנתיים האחרונות בדרך זו. במקום להמשיך בקו זה בחר השר בר-לב להישמע לקולות קיצוניים ומסיתים. בייחוד בימים אלו, בהם הקהילה הפלסטינית בירושלים כואבת ואבלה את אובדן העיתונאית שירין אבו עאקלה. לאחר ההתנהגות המבזה של המשטרה במסע הלוויה, זוהי הזדמנות להתנהלות אחרת, להפגין עמידות מול גורמים מלבים ולהדגים כבוד וסובלנות כלפי העמים החיים בעיר. תושבי ירושלים כולה, ישראלים ופלסטינים, זכאים לחיות בעיר שמכבדת אותם ואת המרחבים הציבוריים שלהם. הצטרפו אלינו בקריאה ושלחו דוא"ל לראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ ורה"מ החליפי יאיר לפיד, בדרישה: קחו אחריות ומנעו את מעבר מצעד הדגלים באזור שער שכם ודרך הרובע המוסלמי.

בתחילת החודש פורסם דבר התפטרותה של גב' לובנא זועבי – מנהלת אגף תרבות ערבית במשרד התרבות. הדבר הכה בהפתעה גמורה את כל מי שעוסק בתחום התרבות בחברה הערבית. גב' זועבי ידועה בתרומתה האדירה לקידום התרבות בעשור האחרון, ידועה במחוייבותה הבלתי מעורערת לנושא, במסירותה ובהשקעתה יומם ולילה למען חיזוק מעמדה של התרבות, ופיתוח תשתיות פיזיות, תכניות פעולה, והון אנושי של יוצרים, אמנים ומוסדות תרבות בחברה הערבית – זאת על אף כל האתגרים בשטח. מסתבר כי התפטרותה של גב' זועבי היא צעד מחאתי שלה נגד מהלכים במשרד התרבות הקשורים לתנאי העסקתה ולניסיון להגביל את חופש הפעולה והביטוי שלה. פורום עמותות תרבות ערביות קורא להנהלת המשרד ולנציבות שירות המדינה להיעתר בחיוב לדרישתה של גב' זועבי, ולהסכים לתנאי העסקה נאותים. מדובר בתפקיד מורכב - גבולות הגזרה עליהם אחראית הינם כלל ארציים, מרהט בדרום ועד מעלות-תרשיחא בצפון. מספר גופי התרבות איתם נמצאת בקשר שוטף עולה על 120 גופים. זאת ועוד הוצאת תכנית החומש לפיתוח התרבות בחברה הערבית – 8 פרוייקטים חדשים, בעלות כוללת של כ- 350 מיליון ₪. הנהלת הפורום מתריעה על כך כי השינוי הפרסונלי בתקופה לא יציבה זו, מהווה סכנה ממשית להמשך עלייתה של העשייה התרבותית הערבית בארץ, ואף יפגע בסיכויי מימושה של תוכנית החומש, והוצאתה אל הפועל בהצלחה, ובלוחות הזמנים הנדרשים. מצד שני, מתן חופש פעולה ותנאי העסקה ראויים יותר יש בהם אמירה ערכית המחזקת את מעמד התרבות ואת העובדים בה. על-כן, אנו מבקשים מכל מי שחיי התרבות בארץ חשובים לו, ומכל מי שאכפת לו מהתפתחותה הבריאה של החברה הערבית בפרט, להצטרף לעצומה ולמאמץ הקולקטיבי, ולפעול בכל המרץ, ובכל דרך לגיטימית למען שמירת ההישגים שהיו לנו בשנים האחרונות, ולמען ההגנה על האנשים שנתנו את המיטב לכך. לא נפקיר את גב' זועבי ולא את האגף לתרבות ערבית - חתמו ושתפו!

כדי להעביר מסר אחיד וברור שפגיעה וניצול הם אסורים בהיבט פלילי ומוסרי בלא קשר למעמדך.

היום הכביש עמוס מאוד, ברכבים משאיות ותאונות. אנו הנוסעים בכביש הפסקנו לספור את כמות הפעמים שהורידו אותנו לשולי הכביש בשל עקיפות שלא הסתיימו, הפסקנו לספור את כמות הפעמים שראינו עקיפות על קו לבן, הפסקנו לספור את תאונות הדרכים הקלות. רק תאונות הדרכים הקשות והשכיחות הן תמרור וסימן עבורנו. המציאות מכה לנו בפנים פעם אחר פעם כאשר מתרחשת עוד תאונה חזיתית ועוד תאונה חזיתית. אנו שניים עשר מיליון איש הנוסעים בכביש הערבה רואים מקרוב את הסכנה של הכביש ומודעים לה, אך כנראה זה לא מספיק על מנת לבצע את הפתרון שהמדינה תכננה לפני שנים - הרחבת כביש הערבה וסלילת שני נתיבים לכל כיוון. אנו קוראים למשרד התחבורה בראשות השרה מירב מיכאלי ולממשלת ישראל להגדיר את הרחבת הכביש כפרוייקט לאומי ולהרחיבו. מגיע לכולנו: תושבי אילת, הערבה ואזרחי מדינת ישראל לנסוע בבטחה בכביש הערבה.

הסתה נגד להטב"קים כבר הובילה בעבר למעשי רצח ולהתנכלויות אחרות. לא יעלה על הדעת שהמוסד הטכנולוגי המוביל בישראל, אשר אמור לייצג את חזית הקידמה האנושית, ייתן מקום לעמדות כאלה מצד בעלי תפקידים, ומה גם מצד רב המוסד אשר אמור להוות גם סוג של סמכות מוסרית. ערכי המשפחה האמיתיים הם הכרה במלוא הזכויות לכל סוגי הקשרים בהסכמה בין א.נשים, ולתאים משפחתיים מסוגים שונים לרבות משפחות מקהילת הלהטב"ק. עוד זכורה פרשת "צינור הדם" בה תלמידי.ות הטכניון התמודדו עם מטלה טכנית מבלי לשאול מה הקשרה המוסרי, והסערה הציבורית שהתחוללה אז. הטכניון ומוסדות אחרים למדו לקח מכך, וראוי שלא ישתמטו מהתמודדות מוסרית נחושה כנגד תופעות חמורות כגון ההתבטאות הנדונה. קישור: מאמר ב"הארץ": רב בית הכנסת בטכניון קרא למתנגדים לאירועי הגאווה "לקחת אחריות על הקמפוס" https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.10780016 זכויות יוצרים: התמונה בבעלות הטכניון ברשיון CC לפרסום ציבורי עם קרדיט. התמונה נערכה בהתאם לאותו רישיון.

למרות שבג"צ הכריע נגד איסור הכנסת חמץ לבתי החולים - למנהלי בתי החולים אין גיבוי פוליטי ולכן חלקם כבר הכריזו שלא יקיימו את פסיקת בג"צ. בואו ניתן להם גב ונראה להם שציבור רחב תומך בפסיקת בג״צ. החמץ הוא רק תירוץ - אנחנו לא קונים אותו. ביבי וסמוטריץ׳ יעשו הכל כדי להחזיר את הימין הקיצוני לשלטון - לא ניתן להם: זה מאבק על שלטון החוק ועל החופש שלנו. התקפלות בנושא החמץ היא התקפלות בפני הימין הקיצוני. קיימו את פסיקת בג"צ עכשיו - אשרו הכנסת חמץ לבתי החולים בפסח. חתמו ושתפו. - ואנחנו נדאג להגיש את החתימות והקריאה למנהלי בתי החולים. קריאה נוספת: https://www.ynet.co.il/news/article/ryy5irix9 צילום: Daniel Case, CC BY-SA 3.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0>, via Wikimedia Commons

ארועי טרור כמו אלו שהתרחשו לצערנו השבוע, פוגעים ביחידים אך קוטר הפגיעה הוא גדול הרבה יותר. הפגיעה היא במשפחות, בקהילות, במדינה כולה וגם באמון שמתישהו נוכל לחיות כאן ביחד. ולא, הערבים לא יעלמו, וגם אנחנו לא. השר לבטחון פנים עומר בר לב כבר קרא לראש השב״כ למנוע עליית ח״כים להר הבית. חתמו על העצומה והראו לשר לבטחון פנים, ראש השב״כ ולכל גורמי הבטחון שציבור רחב מתנגד לעליית ח״כים להר הבית בתקופה כה רגישה מבחינה בטחונית. צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק

במקרים כמו זה של אמל, כאשר לרשויות אין מספיק ראיות להגשת כתב אישום, או כאשר הן אינן רוצות לחשוף את הראיות שברשותן לכאורה, הן משתמשות במעצר מנהלי כחלופה למשפט פלילי. בכך מיטשטשת ההבחנה בין הליך מינהלי שאמור להוות אמצעי מניעה, לבין הליך פלילי שהוא עונשי ורטרואקטיבי. ישראל גם מנצלת אמצעי זה כדי לעצור פלסטינים בשל דעותיהם הפוליטיות ובשל עיסוק בפעילות פוליטית לא אלימה. .מתוך 4400 הפלסטינים הכלואים כיום על ידי כוחות הכיבוש, 490 נמצאים במעצר מנהלי. ישראל מחזיקה עצירים מנהליים במעצר ללא הגבלת זמן מבלי שיוודעו להם אי פעם סיבת או משך מעצרם. כאשר אסיר משתחרר סופית ממעצר מנהלי, תמיד ניתן לעצור אותו שוב בכל עת ללא כל סיבה נתונה. שימוש שרירותי זה של הכיבוש הישראלי בצווי מעצר מנהליים מהווה עינוי. הצטרפו אלינו בדרישה לשחרר את אמל נח'לה, ולהפסקת הניצול הציני של מעצרים מנהליים ככלי לדיכוי פלסטינים. מערכת המשפט הצבאית, שבה קצין צבא ישראלי משמש כשופט ותובע ופוסק על פי פקודות שהוציא המפקד הצבאי הישראלי, רואה בפלסטינים אויבים וסכנה מתוקף זהותם הלאומית. השופטים הצבאיים הישראלים מאשרים את סודיות החומרים ולעיתים תכופות כלל אינם מבקשים לראות את החומר. העובדה שאחוז בקשות המעצר שאושרו על ידי בית הדין הצבאי עומד על כ-99% מעיד על כך שההליכים האלה הם לא יותר מאשר חותמת גומי לשב"כ שעושה בפלסטינים כרצונו. מערכת המשפט הצבאית משתפת פעולה עם השב"כ בשמירה על מצב של שליטה באוכלוסייה הפלסטינית, רומסת כל התנגדות לכיבוש, וזורעת זרעים של פחד ואיום מתמשכים. מערכת זו היא חלק בלתי נמנע, ואף הכרחי, ממערכת מפלה של שמירה על משטר שליטה של קבוצת אוכלוסייה אחת על קבוצת אוכלוסייה אחרת ודיכויה השיטתי. זו ההגדרה של משטר אפרטהייד. ביחד נדרוש את שחרורו של אמל נחלה. שחררו את כולם. FreeAmalNakhleh #FreeThemAll#

הצטרפו אלינו - הורים ומשפחות מכל הסוגים, אחים ואחיות, דודים ואחייניות, אנשים שאכפת להן ולהם - בדרישה לשים סוף למעצרי הילדים בלילות. קראו לשרים ולח״כים האחראים על רווחת ובטחון הילד להחזיר לכל הילדים והילדות את החלומות לעתיד טוב יותר. מדי שנה נעצרים בממוצע כ-3,000 קטינים פלסטינים בגילאים 12-17. רוב המעצרים מתבצעים באישון לילה: חיילים חמושים פורצים לבית הקטין וגורמים לבהלה, הרס וטראומה בקרב כל בני המשפחה – ביניהם קשישים וילדים נוספים. מומחים בתחום בריאות הנפש מבהירים כי מעצרים סיטונאים, ובעיקר אלו המתרחשים באמצע הלילה, גורמים להשפעות נפשיות קשות לילדים ולסביבתם. הם הורסים את המרקם המשפחתי והחברתי, וגורמים לנזקים בלתי הפיכים לחברה הפלסטינית כולה. ההשפעה היא על העתיד של הילדים, של המשפחות שלהם, ושל כולנו. לכל הילדים בעולם מגיעות זכויות בסיסיות. בוודאי ברגעים המורכבים ביותר בחיים שלהם. להיות חשוד בפלילים זהו רגע כזה שיכול לשנות את החיים של ילד או נער לנצח. כשמדובר בילדים ישראלים המדינה מכירה במורכבות המצב, ובמחוייבות שלה להגן על קטינים. לכן, בחוק הנוער (שפיטה, וענישה ודרכי טיפול)-תשל"א, 1971, ישראל דאגה לכך שקטינים יהיו זכאים להגנות מיוחדות הקבועות בחוק, והיא עושה כל שביכולתה כדי לטפל בהם מבלי לפגוע בעתידם שלא לצורך, גם כשהם נדרשים לחקירה. אבל המחויבות נעצרת כשמדובר בילדים פלסטינים. הצטרפו גם אתם ואתן לדרישה של ״הורים נגד מעצרי ילדים״ מהשרים וראשי ועדות הכנסת - להפסיק, באופן מיידי, את מעצרי הילדים בלילות, למען העתיד של כולנו. שר הבטחון, בני גנץ שרת החינוך, יפעת שאשא-ביטון שר הרווחה, מאיר כהן שר הבריאות, ניצן הורוביץ שר המשפטים, גדעון סער השר לבטחון הפנים, עמר בר-לב השר לשיתוף פעולה אזורי, עיסאווי פריג׳ יו״ר ועדת חוץ ובטחון, ח״כ רם בן ברק יו״ר ועדת החוקה חוק ומשפט, ח״כ גלעד קריב יו״ר ועדת החינוך התרבות והספורט, ח״כ שרן השכל יו״ר ועדת העבודה והרווחה, ח״כ אפרת רייטן יו״ר ועדת הבריאות, ח״כ עידית סילמן יו״ר ועדת בטחון הפנים, ח״כ מירב בן ארי יו״ד הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, ח״כ מיכל שיר