העצומה נפתחה על ידי עמאד מלכה, תושב עזה שנמצא בקשר עם צוות זזים ומבקש את עזרתו של הציבור הישראלי: המלחמה בעזה לא באמת הסתיימה. לא רק שאנחנו עדיין סובלים מהפצצות, עקירות, חיי פליטות וחוסר ודאות - החורף הגיע לעזה ומהווה איום מיידי על חיינו וחיי ילדינו. עד כה, 14 איש מתו כתוצאה מנזקי הסופה ביירון והגשמים, ביניהם ילדים, ולמרות זאת הצבא והממשלה הישראליים לא מאפשרים למיליוני פריטים מצילי חיים שתקועים בגבול להיכנס לרצועה.  פעם, לפני זמן מה שנראה כמו חיים אחרים, כשהיו לנו בתים, ערים ותשתיות, בירכנו את בוא הגשם. היום כשאני ומעל שני מיליון פלסטינים, ילדים, נשים וגברים, חיים באוהלים, במחנה עקורים עצום ללא חימום, ללא חשמל וללא הגנה מהקור והגשם - גם חורף מתון הופך לסכנה קיומית. יש מה לעשות: בהוראה אחת ניתן להקל באופן מיידי על סבלם של מעל מיליון בני אדם. הוראה אחת של שר הביטחון או של אלוף בצה״ל יכולה לאפשר כבר עכשיו את הכנסת הציוד ההומניטרי המציל חיים. לכם הציבור הישראלי יש כוח! להשמיע קול, להפעיל לחץ אזרחי על מקבלי ההחלטות, לגלות עמנו סולידריות ואנושיות. ולהזכיר שהגנה על חיי אדם היא אחריות אנושית משותפת. הוסיפו את שמכם לעצומה וקראו לאפשר הכנסת ציוד הומניטרי מציל חיים לעזה - עכשיו. הכנסת הציוד תיצור הקלה מיידית למאות אלפי בני אדם. איך ייתכן ששעתיים נסיעה מערים ישראליות, בהם מתקיימים חיים מודרנים, בטוחים ומוגנים, משפחות שלמות נאבקות על עצם היכולת לשרוד את החורף? עמדו לצד החיים. עמדו לצד האנושיות. ילדים בשני צדי הגבול הם ילדים. לכל ילד מגיע חום ומחסה. שלום אמיתי יגיע ביום שבו נרגיש שהילד שלנו אינו חשוב יותר מאף ילד אחר. קראו להכנסת ציוד הומניטרי מציל חיים לעזה כבר היום! תודה,  עמאד מלכה, תושב עזה.

 نناشد بلدية حيفا ورئيسها وأعضاء المجلس البلدي تحمّل مسؤولياتهم تجاه سكّان المدينة كافة، والعمل بشفافية وبالتشاور مع السكّان وأصحاب المصالح المتضرّرين، من أجل إيجاد حلول متوازنة تحترم الطابع التعددي للمدينة، وتضمن إقامة الفعاليات الثقافية دون المساس بحقوق السكّان، أو الإضرار بحياتهم اليومية واقتصادهم المحلي.   אנו קוראים לעיריית חיפה, לראש העיר ולחברי מועצת העיר, לגלות אחריות כלפי כלל תושבי העיר, לפעול בשקיפות ובשיתוף עם התושבים ובעלי העסקים הנפגעים, ולגבש פתרונות מאוזנים המכבדים את אופייה הרב־תרבותי של חיפה, מאפשרים קיום אירועים תרבותיים – מבלי לפגוע בזכויות התושבים, בשגרת חייהם ובכלכלה המקומית. 

** تحديث 16.12.25:  قامت الشرطة بتوقيف المعتدين الثلاثة. سنستمر في متابعة التطورات وسنطالب بتطبيق القانون ضدهم ** بصفتي امرأة وأمًّا، عربيّة مسلمة أعيش في يافا منذ ولادتي، وعائلتي بأكملها من يافا، أودّ رفع الوعي تجاه قضية مهمة ومؤلمة للغاية، وأطلب دعمكم فيها. هذه القضية هي أيضًا السبب الذي يدفعني للكتابة بشكل باسم مجهول. في الأسبوع الماضي، تعرّضت امرأة حامل لهجوم، كان معها طفلين، وتواجد ثلاثتهم في سيارتها المركونة أمام منزلها مباشرةً. لم يتمّ القبض على المعتدين الذين رشّوها برذاذ الفلفل. في المقابل، قام مواطنون مسلمون من يافا بالاحتجاج على هذا الهجوم وأرادوا إسماع أصواتهم، لكنهم وجدوا أنفسهم محتجزين في مركز الشرطة، بينما لا يزال المهاجمون يتجولون في الشوارع. أتوجه إليكم، كل مواطني إسرائيل، وأطلب دعمكم من خلال التوقيع على العريضة، للمطالبة باعتقال المعتدين والسماح للمجتمع المسلم في يافا بممارسة حياته والتعبير عن رأيه كأي مواطن آخر في الدولة. لطالما واجهنا، نحن العرب المسلمون في يافا، صعوبة في التعبير عن آرائنا في القضايا المجتمعية التي تهمنا، خاصة القضايا السياسية. وقد تفاقم هذا الوضع مؤخراً وازداد سوءًا. فأي محاولة للتعبير عن رأي، أو أي محاولة للتنظيم المجتمعي - سواء كان إضراباً، أو مظاهرة، أو حتى مجرد نشر او مشاركة منشور - أصبحت سببًا للاعتقال والتنكيل. يتجلى هذا التنكيل والتضييق في إغلاق أماكن العمل، وحجب مواقع التواصل الاجتماعي، والاعتقال والاستجواب، بل وحتى العنف اللفظي والجسدي الموجه ضدنا في شوارع يافا الجميلة. نخشى أن يطرقوا أبوابنا ويقتادونا للاستجواب إن تكلمنا. لذا، صوتكم بالغ الأهمية - انضموا إليّ في المطالبة بوقف العنف في يافا وتقديم المعتدين للعدالة!

**עדכון 16.12.25 - שלושת התוקפים נעצרו ע״ המשטרה. אנו נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות ונדרוש כי ימוצה איתם הדין** מאת: מ. תושבת יפו  (השם שמור על ידי זזים) בתור אישה ואמא, ערביה מוסלמית שגרה ביפו מאז שנולדה ושכל משפחתה יפואית, אני רוצה להעלות את המודעות לנושא חשוב וכואב מאוד, ושבו אני מבקשת את תמיכתכם. הנושא הזה הוא גם הסיבה שאני נאלצת לכתוב בעילום שם.  בשבוע האחרון הותקפה אשה בהריון עם שני ילדיה כשהיתה ברכבם ממש בפתח הבית שלה. מי שתקפו אותה ורססו אותה בגז פלפל לא נעצרו. לעומת זאת, אזרחי יפו מוסלמים שמחו על התקיפה וביקשו להשמיע את קולם מצאו את עצמם עצורים בתחנת המשטרה והתוקפים ממשיכים להסתובב ברחובות. אני פונה אליכם, כלל אזרחי ישראל, ומבקשת את תמיכתם בחתימה על העצומה, בדרישה לעצור את התוקפים ולתת לקהילה המוסלמית ביפו לחיות את חייה ולהביע את עצמה כמו כל אזרח במדינה. אנחנו ערביי יפו המוסלמים, מתקשים מאז ומתמיד להביע את דעתנו על נושאים שעולים בחברה ושחשובים לנו, ובמיוחד על נושאים פוליטיים. בזמן האחרון הדבר הזה נהיה גרוע במיוחד. כל נסיון של הבעת דעה, או התארגנות חברתית כלשהי - אם זה השבתה, הפגנה, או אפילו העלאת או שיתוף פוסט - הם סיבה למעצר והתנכלות. ההתנכלות מתבטאת בסגירה מקומות עבודה, חסימת רשתות חברתיות, מעצר וחקירות, ואפילו אלימות מילולית ופיזית שמופנית כלפינו ברחובות יפו היפים. אנחנו מפחדים שאם נשמיע את קולנו ידפקו לנו בדלת וייקחו אותנו לחקירה. בגלל זה הקול שלך כל כך חשוב - הצטרפ.י אלי בקריאה לעצור את האלימות ביפו ולהביא את התוקפים לדין!

עדכון 22.12: הגשנו למנכ״ל רשות האוכלוסין במשרד הפנים כ-2,726 חתימות של פעילי ופעילות זזים. לא נרפה עד שנקבל מענה ראוי לפניה. נשוב ונעדכן! = הזמן אוזל: אם לא נפעל עכשיו, בחודשים הקרובים, בעיצומה של שנת הלימודים, 25 אלף פליטים מאוקראינה יעמדו בפני סכנת גירוש אל המלחמה שממנה ברחו. ברחבי ישראל יש עכשיו ילדות וילדים שלא יודעים אם ימשיכו ללמוד בבית הספר, הורים שלא יכולים להתחייב לחוזה לשכירת דירה - החיים של 25 אלף פליטים תלויים על בלימה.  הפתרון הוא פשוט: משרד הפנים האריך בדצמבר 25 את ההגנה על הפליטים מאוקראינה רק בשלושה חודשים, ולא בשנה שלמה כמקובל באירופה ובארה״ב. זה לא מספיק! 25,000 הפליטים לא יכולים לנהל חיים יציבים עם סכנת גירוש מדי שלושה חודשים. הצטרפו אלינו ויחד נדרוש עבורם הארכת הגנה לשנה!  זה הרגע שלנו להתערב ולהבהיר שלא נאפשר לגרש 25 אלף אנשים מתחת לרדאר. ב-2022 פתחתי עצומה בזזים בקהילה שהוגשה לשרת הפנים אילת שקד בדרישה לקלוט את הפליטים מאוקראינה, חתמו עליה כ-30 אלף פעילי ופעילות זזים. המלחמה באוקראינה טרם הסתיימה, עכשיו הגיע הזמן לדאוג לכך שהפליטים לא יגורשו בחזרה.   הוסיפו עכשיו את שמכם לקריאה למשרד הפנים - כך שיהיה ברור לפקידים שתשומת הלב הציבורית עליהם ושהגירוש לא יעבור!    שעליהם נאמר : עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ׃ על ממשלת ישראל להאריך לאלתר את אשרות השהייה הזמניות של הפליטים מאוקראינה לשנה שלמה, כמקובל באירופה ובארצות הברית.

למען גינת כלבים

ما أطلقت عليه وسائل الإعلام اسم "قضية التعذيب في ساديه تيمان" ثم بـ "قضية التسريب" وأصبح انشغالًا شخصيًا بالمدّعية العسكرية، هو ليس سوى غيض من فيض ممارسات الإساءة والتعذيب بحق فلسطينيين في مرافق الاحتجاز في إسرائيل. لم تكن أحداث ساديه تيمان مجرد حادثة نادرة أو غير عادية - الجيش نفسه يعترف بوفاة عشرات المعتقلين هناك.  من الممكن إغلاق مرافق الاحتجاز العكسرية بأمر إداري بسيط من قبل وزير الأمن دون خوض أي إجراءات اجتماعية وبيروقراطية معقدة. أضف\أضيفي اسمك الآن حتى نثير الموضوع في البلاد وفي العالم، حتى يكون وزير الأمن مجبرًا على الرد.  مع تفشّي واستشراء التحريض، تبذل الحكومة كل ما في وسعها لتحييز النقاش لعدم البتّ في الإساءات والتعذيب. علينا الآن أن نرفع أصواتنا ونثبت، لأنفسنا للفلسطينيين وللعالم، أن معظم الإسرائيليين يعارضون ويرفضون التعذيب والإساءة للمعتقلين. لا تبرير لاستمرار وجود مرافق الاعتقال هذه الآن، مع انتهاء الحرب. أضف\أضيفي اسمك الآن لأخذ موقف إنساني، أخلاقي وقانوني. وقع ما لا يقل عن 45 حالة وفاة في مراكز الاعتقال خلال عامين من الحرب، وسبق أن جمِعت مئات الشهادات الموثوقة بشأن إساءة معاملة المعتقلين. تظهر دراسة أجرتها اللجنة العامة لمناهضة التعذيب في إسرائيل أن تم تقديم لائحتي اتهام في حالات إساءة حصلت الإدانة في واحدة منها فقط (حكم بالسجن لمدة 7 أشهر)، بينما لم تقدَّم أي لوائح اتهام ضد أي جندي في حالات الوفاة. حتى الجيش نفسه اعترف بأن جزءًا كبيرًا من القابعين في مرافق الاعتقال هم من الأبرياء الذين أطلِق سراح الآلاف منهم دون تقديم أي أدلّة أو اتهامات ضدهم. نقاش المدعية العسكرية لن يخفي عشرات المعتقلين الذين ماتوا في ساديه تيمان ومرافق الاعتقال الأخرى، ولا الآلاف الذين كانوا، وما زالوا، قابعين تحت ظروف قاسية وغير إنسانية. من الممكن، ومن الضروري، إغلاق مرافق الاعتقال العسكرية التي أقيمت لفترة الحرب ويجب تفكيكها الآن - انضموا إليّ الآن لنذكر وزير الأمن بواجبه!

אם יש סיכוי להציל חיים של ילד בן 4, שיכול לקבל טיפול רפואי, אך הדבר היחיד שמונע ממנו לקבל טיפול הוא היותו פלסטיני - צריך לעשות הכל ע"מ ללחוץ על מקבלי ההחלטות בישראל לאפשר לו לקבל טיפול.

עדכון 7.12: יחד עם הוועד נגד עינויים בישראל, הגשנו לשר הביטחון כ-4300 חתימות של פעילי ופעילות זזים. עד כה טרם התקבלה תשובה, אבל אנחנו לא נרפה עד שנקבל מענה ראוי לפניה. נשוב ונעדכן! === מה שנודע בתקשורת כ"פרשת ההתעללות בשדה-תימן", והפך בפעלול תקשורתי ל-"פרשת ההדלפה" ואז לעיסוק אישי בפצ"רית, הוא רק קצה הקרחון של נורמות התעללות הנהוגות במתקני הכליאה של פלסטינים בישראל. בשדה-תימן לא אירע "מקרה" מבודד - הצבא עצמו מודה כי מתו שם עשרות עצירים. סגירת מתקני הכליאה הצבאיים יכולה להיעשות בהחלטה מנהלית אחת, שאינה כרוכה בתהליכים חברתיים ופיקודיים מסובכים - ולשר הבטחון יש את הסמכות לעשות זאת. הוסיפו את שמכם כדי להציף את הנושא בארץ ובעולם, כדי ששר הבטחון יהיה חייב להגיב.  כשההסתה משתוללת והממשלה עושה הכל כדי להסיט את הדיון מההתעללות והעינויים שנעשים בשמנו. אנחנו חייבים להרים קול ולהוכיח - לעצמנו, לפלסטינים, לעולם - שרוב הישראליות והישראלים מתנערים ודוחים בכל תוקף עינויים והתעללות בעצורים. עם סיום המלחמה, אין למתקני הכליאה הללו שום הצדקה הוסיפו את שמכם עכשיו ועימדו בצד האנושיות, המוסר והחוק.  אחרי שנתיים של מלחמה, לפחות 45 מקרי מוות במתקני כליאה שונים בצבא, ועוד מאות עדויות על התעללות בכלואים, האכיפה הפלילית מסתכמת באפס (0) כתבי אישום כנגד חיילים במקרי המוות, ובשני כתבי-אישום והרשעה בודדת בהתעללות, שגזר-דינה 7 חודשי מאסר - כך לפי מחקר הנתונים הרשמיים ע"י הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.  אפילו הצבא טוען שרבים מהכלואים חפים מפשע: אלפים שוחררו בחזרה לעזה אחרי חודשים ארוכים בלי שהוגשו נגדם ראיות כלשהן או אישומים.  הדיון בפצ״רית או בהדלפה לא יעלים את עשרות העצורים שמתו בשדה-תימן ומחנות הכליאה האחרים, ולא את האלפים שהוחזקו ועודם מוחזקים שם באלימות ובתת-תנאים. אפשרי והכרחי  לסגור באופן סופי, מוחלט ומיידי את מחנות הכליאה הצבאיים, שממילא יועדו לתקופת המלחמה ודינם להתפרק - הצטרפו עכשיו והזכירו לשר הביטחון את חובתו!

**עדכון 24.11.25: ניצחנו! - הגירוש של לואי ומשפחתה נעצר ומשרד הפנים בוחן מחדש את המקרה. זה קרה בזכות 15,500 פעילי זזים שחתמו על העצומה, הגיעו להפגנה שהגיעה לערוץ 12 ונתנו גב להליך המשפטי. המעמד של לואי ומשפחתה עוד לא הוסדר ואנחנו נוודא שמשרד הפנים יודע שאנחנו לא נוריד את העיניים מלואי עד שזה יקרה - אז גם עכשיו חשוב להצטרף!** ** עדכון 5.10.25 - לאחר הגשת החתימות יחד עם עורך הדין של לואי לבית הדין לעררים בשבוע שעבר, אנחנו שמחים לעדכן כי בית הדין הוציא צו עיכוב זמני לגירוש - עד להחלטה אחרת בעניינן של לואי, אמה ואחותה. זהו צעד ראשון ומשמח! ועכשיו אנחנו חייבים להמשיך ולהגביר את הלחץ!** ** עדכון 29.9.25 - הגשנו את 10,000 החתימות הראשונות יחד עם עם ערעור על החלטת הגירוש - ועכשיו חייבים להגביר את הלחץ! ** שלום, אני לואי. אני תלמידת י״א בתיכון אלון ברמת השרון, בכיתת נחשון תלפיות. נולדתי וגדלתי כאן בישראל – זו המדינה היחידה שאני מכירה. אני לומדת, מצטיינת, מדריכה בצופים ואפילו ראשגדית שמובילה מדריכים אחרים. אני חולמת להתגייס לצה״ל ולתרום למדינה שלי כמו כל בני גילי. כל החיים שלי כאן – החברים, הבית, השפה, הקהילה. יש לי אחות בשם אמבר, בת 13, שגם היא נולדה ומתחנכת בישראל כל חייה לומדת בבית ספר "עלומים" ברמת השרון. ההורים שלי חיים כאן שנים רבות ותמיד נתנו מעצמם לאחרים. הם טיפלו במסירות בקשישות ישראליות, שהצליחו להאריך ימים בזכותם. אני ואחותי גדלנו בבית משפחת בריסקר, בזמן שאמא שלי טיפלה בעדינה בריסקר, שגידלה אותנו כמו נכדות. היינו חלק מהמשפחה שלה והתאבלנו כשסבתא עדינה הלכה לעולמה. למדתי מהוריי מהי נתינה אמיתית, ואני בטוחה שגם לנו, הילדות, הייתה תרומה לא קטנה. ועם כל זה, עכשיו המדינה רוצה לגרש אותי – רק בגלל שאין לי אזרחות ישראלית. ולא רק אותי – רוצים לגרש גם את אחותי הקטנה וגם את אמא ואבא, שעדיין מטפל באופן חוקי בקשישה ישראלית. הם רוצים לשלוח אותנו לפיליפינים – מקום שבו לא נולדתי, לא גדלתי, לא דיברתי בשפה, ואין לנו בית או קהילה, בזמן שכאן המשפחה המורחבת שלי. המחשבה הזו משתקת אותי. איך אפשר לבקש ממני, מאחותי ומהוריי – לעזוב את כל מה שאנחנו מכירים ואוהבים? דמיינו שנולדתם כאן, חגגתם חגים, למדתם בעברית, בניתם חברויות וחיים שלמים – ויום אחד אומרים לכם: “זה לא הבית שלכם. אתם צריכים לעזוב.” אני ישראלית. זה הבית שלי וכאן המשפחה שלי, ועכשיו רוצים לקרוע אותי ואת אחותי ממנו. אנחנו יוצאים למאבק משפטי כדי להישאר כאן – אבל אני צריכה גם את הקול שלכם. בקרוב המשרד שעוזר לנו - עו''ד תומר ורשה ואסף וייצן - יפנו לבית המשפט כדי לבטל את הגירוש, אבל כבר עכשיו אני מבקשת מכם – שתפו את הסיפור שלי, עזרו לי להשמיע קול. בקרוב תתקיים הפגנה ואעדכן. כל שיתוף ותמיכה שלכם יכולים לעשות את ההבדל. תודה גדולה מכל הלב. לואי ❤️ 🇮🇱

טסט טסט טסט 

Mr. Prime Minister, You have the power to make a completely different decision than the one proposed by the Minister of Defense regarding the so-called "humanitarian city." As the son of a historian, did no echoes of the not-so-distant past of the Jewish people come to mind? "Humanitarian city" is Orwellian language for a concentration camp. And you, Mr. Prime Minister, are on the verge of ordering its establishment. Is that truly what you want to do? To be remembered in history alongside the worst and most conscienceless leaders of the world? Mr. Prime Minister, I am the daughter of Holocaust survivors, and I grew up hearing firsthand about their experiences. I know what it means to be imprisoned and to survive in a concentration camp. My parents endured the horrors of World War II and the Holocaust. They came to Israel seeking refuge — but also hoping to live in a country that would be morally different from the one that destroyed their lives. Philosopher Hannah Arendt, while covering the Eichmann trial, coined the term “the banality of evil.” Like many, she expected to see a monstrous, demonic figure. Instead, she found an ordinary, colorless man. The term was her way of bridging the gap between his outward normalcy and the unimaginable crimes he committed. I urge you not to adopt inhumane measures that will once again give rise to the use of that term — this time in reference to us: to Israel, and to its citizens. The people of Gaza — the vast majority of whom are not combatants — have been living through hell since the cursed day of October 7th, 2023, which was a terrible tragedy for us all. They are displaced, forced to live in tents, walk miles for food, bombed, cut off from medical care. They count tens of thousands of dead, hundreds of thousands wounded. Please do not force them into a “humanitarian city” that will be the very opposite of its deceptive name — a crowded prison, unfit for human life. Do not stain the name of Israel with a profoundly immoral act. Do not give an order over which a black flag already flies. “Never Again” is a moral imperative — not only for Jews, but for all of humanity.