משרד הפנים מנסה להעביר תקנון שיאפשר לעיריות להפריט גנים, לגדר אותם ולגבות כסף בעבור כניסה לגינה ציבורית שאמורה להיות מקום לבילוי ופנאי שווה לכל אזרח וכיס. אנחנו מתנגדות ומתנגדים לתקנון שיתן לעיריות לקדם מציאות של גנים לעשירים וגנים לעניים. התקנון יאפשר להפריד בין אנשים לפי מקום מגוריהם - ובמילים אחרות, לספק כלי למניעת ערבים בגנים הציבוריים של ישובים יהודיים. בסופו של דבר, התקנון יפגע בכולנו. מה בכלל משמעותם של גנים ציבוריים אם הם לא משרתים את כל הציבור? יש לנו עד ה-26/5 להגיש את ההתנגדות שלנו לתקנון. הצטרפו עכשיו להתנגדות ההמונית שתוגש למשרד הפנים כדי להציל את הגנים הציבוריים!

מדיניות הממשלה גורמת למוות של עשרות בני אדם כל שנה - מוות שיכול להימנע. עם 7 פקחים למעל 13,000 אתרי בנייה בארץ, הפקחים בקושי מספיקית להופיע פעם ב-4 שנים בכל אתר. בסטנדרטים של ה-OECD, משרד הרווחה היה אמור לעסיק 85 פקחים עבור כמות אתרי הבנייה בארץ. חברות הקבלן וחבריהם בממשלה מתנגדים לאכיפה מצילת חיים של פקחי הבטיחות. אנחנו חייבים להפעיל לחץ נגדי כדי למנוע את האסון הבא: אביגדור קפלן, מנכ"ל משרד העבודה, צריך לשמוע מאתנו ולא רק מאיגוד הקבלנים. בואו נוודא שיפעל בהתאם גם למען עובדי הבניין. דמם של עובדי הבניין אענו הפקר, הם בונים את הארץ ומסכנים את חייהם, קורבנות ענף הבנייה בישראל יותר פי 7 ממספרם במדינות OECD ורוב הקורבנות, 77% הם ערבים וזרים, החלשים באוכלוסיה. חתמו עכשיו על העצומה כדי לארגן כוח אזחרי למען חיי עובדי בניין.

ראש הממשלה ושר הביטחון נתניהו חושב שיש לו מונופול על השכול אז הוא מסרב לתת ל-181 פלסטינים שהוזמנו להשתתף בטקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני להיכנס לישראל. הצטרפו לדרישה מנתניהו לאפשר את קיום הטקס יחד עם המשפחות הפלסטיניות השכולות. מדי שנה מתקיים בתל-אביב, בערב יום הזיכרון, טקס זיכרון משותף לישראלים ופלסטינים. הטקס הוא טקס מכובד לזכרם של קורבנות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בני שני העמים, והוא מכבד, כמובן, גם את חללי צה"ל. בטקס משתתפות משפחות שכולות ישראליות לצד משפחות שכולות פלסטיניות, אשר קוראות יחד למציאת פתרון של שלום לסכסוך, פתרון שישים סוף למעגל השכול הנורא. אלה שאיבדו את היקר להם מכל רוצים להתכנס יחד בערב יום הזיכרון ולקחת אחריות ליצירת עתיד יותר טוב לדורות הבאים - אין שום מוסד שיש לו מונופול על השכול. לא לממשלה, לא למשרד הביטחון ולא לראש הממשלה נתניהו. במקום לברך על העבודה הקשה שהמשפחות עושות כדי לשבור את חומות הייאוש, השנאה והדעות קדומות, הממשלה מוכיחה שוב שהיא כנראה לא מעוניינת לקדם עתיד של שלום ושלוה לכל תושבי האזור. גם שנה שעברה ניסה שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, לעצור את כניסתם של משפחות פלסטיניות לטקס בו השתתפו מעל 7,000 איש. אבל הלחץ הציבורי, התמיכה האדירה בטקס ולבסוף גם החלטת בג״ץ איפשרו למשפחות הפלסטיניות להשתתף באירוע. בואו נוודא שגם השנה נמשיך במסורת שלנו יחד עם הפלסטינים. אנו קוראים וקוראות לנתניהו לאפשר את כניסתם של כלל המוזמנים לישראל כדי להשתתף בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני. חתמו עכשיו על העצומה שתוגש עליו בימים הקרובים.

השנה, יתקיים יום ירושלים ב- 2.6, בעיצומם של עשרת הימים האחרונים של רמדאן, תקופה שנחשבת לקדושה ביותר באסלאם. בימים אלה, אלפים רבים של מתפללים מגיעים לרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים לתפילות ולארוחות שבירת הצום. בשנים האחרונות, תומכת עיריית ירושלים במצעד "ריקוד דגלים" המתקיים ביום ירושלים, וידוע באופיו הכוחני. במהלך המצעד צועדים אלפי צעירים יהודים בלבו של הרובע המוסלמי, וקריאות השנאה וההסתה נשמעות בו היטב, שעה שהתושבים הפלסטינים נאלצים להסתגר בבתיהם, לסגור את חנויותיהם, ונמנעת מהם תנועה בשכונתם.   השנה, יותר מתמיד, יש למנוע את מעבר מצעד "ריקוד דגלים" ברובע המוסלמי בעיצומו של צום הרמדאן. כראש העיר של כלל התושבים, אנו קוראים לך להתנות את התמיכה הכספית במצעד בשינוי המסלול. בוחרים ב #דרך_אחרת

החלטת הוועדה מכוונת לפגוע בהשתתפות ובייצוג הפוליטי של האזרחים הפלסטינים. במקביל, בניגוד להמלצת היועמ״ש, אישרה אותה ועדה דווקא את נציגי הרשימה הכהניסטית עוצמה יהודית, שאף קיבלה את תמיכתם של ראש הממשלה והימין הגזעני. החלטה זו ניצבת בשורה אחת עם חוקים גזעניים רבים, ובראשם חוק הלאום, שנועדו לפגוע בחברה הערבית, בקיומה המולדתה ובזכויות היסוד הנובעות מכך ומעוגנות באמנות בינלאומיות. لقد هدفت اللجنة من خلال قرارها المس وتقييد الحق بالمشاركة والتمثيل السياسي للمواطنين الفلسطينيين، بينما صادقت اللجنة نفسها بالمقابل، على مشاركة ممثلي حركة "عوتسماه يهوديت" الكهانية الفاشية رغم معارضة المستشار القانوني للحكومة وبدعم وتأييد من رئيس الحكومة واليمين العنصري. نحن نرى بقرار الشطب حلقة أخرى ضمن عملية منهجية قوامها تشريع قوانين عنصرية وعلى رأسها "قانون القومية" واعتماد سياسات وقرارات غايتها المس بالمجتمع العربي وبوجوده وحقوقه الأساسية في وطنه كما تضمنها له القوانين والمواثيق الدولية. נשמת אפו של המשטר הדמוקרטי היא הזכות לייצג פוליטי, גם אם העמדה המיוצגת מאתגרת אורחות חיים ואידאולוגיה נגדית, בלי לשלול את קיומה של אף קבוצה. הוועדה פעלה בניגוד גמור לכל ערך דמוקרטי ועל כן יש להגן על זכויות הסידור מפני החלטה זו. אנו מבקשים מבית המשפט העליון לעמוד בפרץ ולבטל את החלטות ועדת הבחירות המרכזית. إن التمثيل السياسي هو أحد أهم مبادئ النظام الديمقراطي، حتى لو كان الموقف السياسي مناهضاً للأيديولوجية والتوجهات المهيمنة. لقد عملت اللجنة بشكل مناقض لمبادئ الديمقراطية. والمطلوب الدفاع عن الحقوق الأساسية التي انتهكت جراء هذا القرار. المطلوب من المحكمة العليا مواجهة ذلك وإبطال قرار لجنة الانتخابات المركزية. המודעה התפרסמה הבוקר בהארץ, בחתימת דמויות מובילות מהחברה האזרחית, האקדמיה והתרבות, ערבים ויהודים. אנא הוסיפו את שמכם לפני הדיון בפסילות בבג״צ היום ומחר (חמישי): نشر البيان هذا الصباح في هآرتس موقع من قبل شخصيات قيادية من المجتمع المدني، الأكاديميا والثقافة، عربا ويهودا. نرجو أن تضيفوا اسمائكم قبل جلسة المحكمة العليا التي ستبت بالشطب اليوم وغدا (الخميس): http://www.zazim.org.il/wp-content/uploads/2019/03/מודעה-13-3-19-גרסת-פייסבוק.jpg

המכתב המלא של האמנים: לכבוד ד"ר אביחי מנדלבליט היועץ המשפטי לממשלה שלום רב, שמענו בדאגה רבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפרשת ההסרה של היצירה "מק'ישו" מתערוכה במוזיאון חיפה לאמנות. בפסק הדין נקבע לראשונה, שראש העירייה מוסמכת להנחות מוסדות אמנות לגבי מניעה של פגיעה ברגשות. פסק הדין מרחיק לכת - הוא לא מסתפק בקביעה זו לגבי מוסדות תרבות עירוניים, אפילו לא לגבי מוסדות תרבות שנתמכים על ידי העירייה, אלא קובע שהסמכות חלה על כל מוסדות התרבות בתחום שיפוטה של העירייה! עוד בטרם יבש הדיו על פסק הדין מיהרה שרת התרבות, מירי רגב, לקרוא לך לאמץ את פסק הדין, ולקבוע שאף היא מוסמכת "להתערב לצורך הסרתן של 'יצירות' הפוגעות ברגשות הציבור". קריאתה של שרת התרבות, התובעת לעצמה זה מכבר סמכויות של צנזור לאומי, מעידה כאלף עדים כמה מסוכנות הקביעות בפסק הדין, בשל כך שהן פותחות פתח למעורבות של פוליטיקאים בתוכן האמנותי המועלה במוסדות תרבות – סכנה שאין גדולה ממנה לחופש הביטוי האמנותי. בארבע השנים האחרונות עמדתם - היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר - כחומה בצורה נגד ניסיונותיהם של פוליטיקאים בכלל, ושל שרת התרבות בפרט, להתערב בתוכן האמנותי של יצירות אמנות ובחופש הצגתן בפני הציבור. אנו קוראים לך לדחות בשתי ידיים את פנייתה של שרת התרבות, ולהצטרף לערעור נגד פסק הדין ההרסני של בית המשפט המחוזי בחיפה. על החתום 324 אמנים, אוצרים ואנשי אמנות. הלרשימת החותמים לחצו כאן: https://tinyurl.com/y3wb9h2n

כשראיתי, מרחוק, את תמונת הרופא בעל החזות המזרחית-ערבית מתנוססת על אוטובוס של אגד הרהרתי ביני לבין עצמי: וואלה, כל הכבוד לעומדים מאחורי הקמפיין הפרסומי המכיר בתרומה של הרופא הערבי! עד שהמרחק ביני לבין אותו אוטובוס היה כזה שאפשר לי לקרוא את ההקשר. ואז הדברים התחילו לקבל פרופורציות ואט אט התעוררתי מהחלום הרטוב למציאות העגומה. כל מטרת השימוש ב-"רופא ערבי צעיר" היא להפחיד את קהל הפרסומת: זה מה שתקבלו מעל מיטת האשפוז שלכם! הדבר הזה הולך לבדוק אתכם ואת הילדים שלכם! ההוא ידבר עם הקולגה שלו בשפה לא רשמית במדינה שלכם שאתם בטח לא מבינים. לשכת עורכי הדין בישראל מקדמת מסרים גזענים ופחת מהאחר לא במקרה. הרי יכלו לבחור באותו "רופא" בלונדיני דלעיל למטרתם של שמירה על רף הגבוה בבחינת ההסכמה - לא? אז לא. הם חשבו, למדו וחקרו טוב טוב את הנושא. זה לא ישיג את המטרה. זה לא מספיק מפחיד. זה לא מספיק מרגיז. זה לא מספיק דוחה. והנה יש רעיון, איך לא חשבנו על זה קודם: אנחנו נרכב על אותו גל גזעני ששוטף את החברה. גל שהוכיח ומוכיח את הצלחתו (הלא רעה בכלל יש להודות) בפוליטיקה. אז זה לא שהערבים נוהרים לקלפיות, הם נוהרים לבתי חולים.. ואנחנו נמנע את הנהירה הזאת אם תצטרפו לאג'נדה שלנו! בום. האירוניה שמוביל הקמפיין נשוא הפרסומת עם המסר הגזעני הסמוי הוא לא אחר מאותו גוף המאגד אנשי מקצוע המופקדים לשמור על החוק, לאסור אפליה ולמגר גזענות: לשכת עורכי הדין. לצערי, אני נמנה על חבריה וממן את פעולותיה. אני דורש מלשכת עורכי הדין בישראל להסיר את הפרסומת הגזענית באופן מיידי. הצטרפו לדרישתי וחתמו עכשיו על העצומה! כמאל דבאח - كمال ذباح נ.ב. יותר משליש (35%) מהרופאים במדינה הם ערבים. אני מציע לכם ולכן לבקר במחלקות השונות בבתי החולים ברחבי הארץ ולהיווכח בעצמכם מאיכות הרופאים הערבים (שלשמחתי אני גם נמנה עליהם), מקצועיותם ותרומתם לרפואה האיכותית ששוברת שיאים גם בבמה הבינלאומית. אבל, לאמיתו של דבר, עובדה זו ידועה לכם טוב מאד. מתאר לעצמי שנפלתם, פעם או פעמיים, קורבן לטיפול מקצועי ומסור של רופא ערבי. אך מה זה משנה כאשר התחרות היא על דעת הציבור? העומדים בראשות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון כבר הוכיחו את יעילות השיטה. נ.נ.ב. כותב השורות הנ"ל אינו מתנגד לכל קמפיין שיש בו לשמר רמה מקצועית נאותה ולסנן גורמים העלולים לפגוע במקצוע (כל מקצוע) ובציבור (כל ציבור).

זה מה שכתבתי להנהלת האוניברסיטה העברית: לכבוד האוניברסיטה העברית, בצער ובכאב אמיתיים, אני מבקש להביע את אבדן האמון שלי בהנהלת האוניברסיטה העברית, האוניברסיטה שלי, ולקרוא לאחרים/ות להצטרף, ולחשוב על צעדים אופרטיביים בהתאם. אני מבין היטב שהלחצים המופעלים על הנהלת האוניברסיטה אדירים. אני מבין גם שקל יותר – הרבה יותר – להפגין אומץ ונחישות מעמדתו של איש סגל מן השורה, מאשר מעמדתו של נשיא האוניברסיטה. נאמנים עליי הדברים שאני שומע מהנהלת האוניברסיטה על עומק המשבר הניהולי בעקבות הפרשה האחרונה, שהובילה לאיומים על המרצה ד"ר קרולה הילפריך בעקבות פרסומים כוזבים לפיהם היא נזפה בחיילת במדים. גם מטעמים אלה, וגם מטעמים אחרים, לא ביקרתי ישירות את הנהלת האוניברסיטה בפרשה הנוכחית עד כה, גם כשהתבטאתי פומבית בנושא. לא הייתי שלם עם נוסח ההתנצלות הראשונית, אבל חשבתי שאולי היה בה ניסיון (כושל, כפי שלמדנו) לכבות שריפה, כשרבים מהפרטים עדיין אינם ידועים. הייתי מוכן להשלים עם שתיקתה של האוניברסיטה מאז, מתוך ניסיון להנמיך להבות. אבל המודעה שמתפרסמת הבוקר משנה את כל זה. המודעה הזו מהווה הפקרה מכוערת של קולגה אל מול מסע שיסוי מסוכן. היא מהווה כניעה מוחלטת בפני ארגון מקארתיסטי שניזון מפחד, ולכן גם מחזקת אותו מאוד. היא תגרום, כמובן, לאפקט מצנן נוראי באוניברסיטה שלנו ועוד יותר מכך במוסדות שבטוחים בעצמם עוד פחות. היא לא כוללת אפילו מילה אחת על העובדה שמדובר במסכת שקרים מתוזמרת היטב. והיא גם לא תשיג את האפקט המקווה של השקטת הרוחות, שהרי (אני מאוד מקווה) היא תיתקל בתגובות רבות נוספות מסוג התגובה הזו שלי. בניגוד למקרים קודמים, כאן ההנהלה לא השכילה להפגין אומץ או שיקול דעת, ולא הגנה כנדרש על אשת סגל. בזמנים קשים כשלנו, כשלונות אלה הם מהקשים שהנהלת אוניברסיטה יכולה להיכשל בהם. ולכן אין לי עוד אמון בהנהלת האוניברסיטה העברית. פרופסור דוד אנוך

ברשות האוכלוסין כנראה חושבים שהתאהבות היא פריבילגיה ששמורה לאזרחים בלבד - לכן הם אסרו על שראל, עובדת סיעוד בת 28 מהודו, לשוב לישראל אם בן זוגה ואבי בתה יישאר בארץ. עד כה בכל פעם שהוגש ערעור על החלטה דומה, רשות האוכלוסין חזרה בה. אבל הפעם הם כנראה החליטו להיאבק בכל הכוח נגד שראל ובן זוגה. זה הזמן להראות לבני הזוג שהם לא לבד, ולדרוש מרשות האוכלוסין לבטל את ההחלטה האכזרית.

ביום רביעי הקרוב תעלה הצעת חוק "שקיפות בתרומות בעמותות" של מרכז האופוזיציה ח"כ יואל חסון ויו"ר מרצ ח"כ תמר זנדברג, הצעת חוק שנוסחה בעזרת המומחים של החזית להגנת הדמוקרטיה. שרת המשפטים הממונה על רשם העמותות, כבר קידמה חוקים בשם השקיפות בנוגע לתרומות ממדינות זרות, תרומות שגם כך היו גלויות. החוק בא להסדיר את המצב האבסורד, בו כל תורם פרטי לעמותה יכול לתרום לה בחשאי לפי בקשתו, ושמו לא יהיה גלוי לציבור. את הלאקונה הזו מנצלים מגוון ארגונים שמשפיעים השפעה דרמטית על חיינו, ורבים מהתורמים שלהם נותרים בעלטה: אם תרצו, תנועת רגבים, ארגון חוננו ועוד ועוד ועוד. בדיוק ככה: אנחנו לא יודעים מי הם, ומה הם האינטרסים הזרים של מי שמושך בחוטים של הפוליטיקה הישראלית דרך תרומות חסויות לעמותות. כך לדוגמא עמותת רגבים, שמטרתה היא למנוע ממי שאינם יהודים לרכוש אדמות בטענה של סכנת השתלטותם של גורמים זרים ועוינים על קרקעות, ומשאבים. עמותה שעיקר עיסוקה הוא בעתירות נגד הרשויות, קיבלה סכומי עתק- מליוני שקלים ליתר דיוק מהקופה הציבורית- ללא כל פיקוח, ללא כל דיון או הצדקה אמיתית. בעוד שקצבאות הנכים מבזות, התשתית הרפואית בארץ מבישה, ילדים במדינת ישראל חיים מתחת לקו העוני- אבל מליוני שקלים מוקצים בלי הכרה לפעילות העמותה- כי אין פיקוח, ואין רגולציה בנושא. ואם בזה לא די, עמותת אם תרצו- הפועלת תחת מעטה של פטריוטיות וכל תכליתה ועשייתה נוגדות את מהות החברה הישראלית, הפלורליסטית, המכילה והדמוקרטית. עמותה בעלת תפיסות גזעניות, המשסעת ומבתקת את החברה הישראלית- מותירה אותה מפולגת ושותתת דם- עמותה הממומנת על ידי מקורביו של נתניהו, ומי יודע מה הוא חב להם בתמורה, ובמסגרת איזה זמן הוא מתחזק את אי אלו קשרים- במקום לשרת את עמו. העברת החוק תביא לכך סוף. התרומות לעמותות פוליטיות יהיו גלויות, כפי שרק מתבקש, והציבור יוכל לשפוט בעצמו עם ראייתו את התמונה המלאה ולא רק פיסה ממנה. מי שבכל זאת יתעקש שחלק מהתרומות שלו ישארו חסויות, יצטרך להוסיף לכל פרסום שהארגון שלו נתמך על ידי תורמים חסויים ואת ארץ מגוריהם. ככה מתנהלת שקיפות אמיתית, כמו בדמוקרטיה אמיתית. איילת, תוכיחי לנו שאת באמת מאמינה בשקיפות, ושאינך מונעת מאינטרסים פוליטיים גרידא! תמכי בחוק השקיפות בעמותות!

תופעת האלימות היא רק הקצה של נורמה והסכמה כי נשים שוות פחות. אי אפשר להמשיך ככה. השנה נרצחו 25 נשים, אבל הממשלה אדישה. תכנית פעולה למיגור אלימות במשפחה ורצח נשים כבר קיימת ומחכה לתקציב - אבל כדי שמשרד האוצר יקצבו תקציב לתכנית, אנחנו חייבות להמשיך במאבק ולהעלות את הלחץ מולם. שלחו עכשיו הודעה לשר האוצר משה כחלון ולמנכ״ל משרד האוצר שי באב״ד ודרשו את התקציב לטיפול באלימות כלפי נשים!

ביום שלישי 11.12 יבקר בביקור רשמי ב"יד ושם", ראש מפלגת "הליגה הצפונית", שר הפנים ומנהיג הימין הקיצוני האיטלקי, מתיאו סלביני, אשר בנה את הקריירה הפוליטית שלו על גזענות, שנאת זרים, הומופוביה ותמיכה בפשיזם. בין היתר, סלביני איים להשטיח את היישובים של בני הרומה והציע לקיים מפקד שלהם, סירב לאפשר לפליטים מאפריקה לרדת מספינות באיטליה, והאשים את הפליטים בהפצת מחלות באירופה. ביקור רשמי של ניאו-פשיסט וגזען ב״יד ושם״, יש בו משום פגיעה בזיכרון השואה. לא יעלה על הדעת כי המוסד המרכזי להנצחת שואת היהודים באירופה, יארח באופן רשמי שוב ושוב בכירים החשודים בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות והפרות חמורות של זכויות אדם, המלבים אנטישמיות ושנאת זרים. חייבת להיות הפרדה מוחלטת בין עסקאות הנשק, ההצבעות באו"ם, היחסים והאינטרסים הצרים של מדינת ישראל וממשלת נתניהו עם משטרים ומנהיגים לא דמוקרטיים, גזעניים, אנטישמיים, דכאניים ורצחניים, לבין מוסד "יד ושם". קראו עכשיו ל יו״ר הנהלת "יד ושם" למנוע את הביקור הרשמי של סלביני ולכבד את חוק זיכרון השואה!