אנחנו לא מוכנים שהממשלה תיקח לנו את ג'ון ולאנס מהכיתה ותגרש אותם לפיליפינים. בעוד פחות מחודש, הממשלה מתכננת לגרש את ג׳ון ולאנס לפיליפינים יחד עם עוד כמאה ילדים. שני התלמידים שלומדים בכיתה שלי בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב נולדו בארץ, הם ישראלים לכל דבר. ג׳ון ולאנס לומדים במסגרת חינוכית ישראלית, הולכים לצופים, לחוגים והם דוברים עברית. כמחנכת שלהם, אני נאבקת כדי שהם ישארו במקום שהם קוראים לו בית - בישראל, כאן איתנו. כדי שאחרי הקיץ ג׳ון ולאנס יעלו לכיתה ח׳ יחד עם כל חבריהם, אני קוראת לכם להצטרף למאבק כדי לעצור את הגירוש. ישראל זה כל מה שהם מכירים. זה הבית שלהם. כמו לכל ילד ישראלי, מגיעה להם הזכות לחיות בבית היחיד שהם מכירים, להישאר עם חבריהם ולסיים 12 שנות לימוד.

בשנת 2014 הוקמו באוקראינה מספר מליציות "מתנדבים" ניאו-נאציות ושל הימין הקיצוני, כדי להילחם בפלישה הרוסית, אשר המוכרת בהן מכונה Azov. חברי המיליציה נוהגים להצדיע במועל יד, לשאת סמלים של צלב קרס וה-SS, להודות בתפיסות הניאו-נאציות שלהם ולהכחיש את השואה. בשנים האחרונות חלו אירועים חמורים בהם קבוצות ניאו-נאציות תקפו יהודים ואתרי זיכרון יהודיים ברחבי אוקראינה, תקפו תערוכות נגד האולטרה לאומנות האוקראינית, פשטו באלימות על מועצות מקומיות, תקפו עיתונאים, צוענים ולהט"בים. בזמן מלחמת העולם השנייה, הנאצים ועוזריהם השמידו יהודים, צוענים ולהט"בים. עתה יהודים, צוענים ולהט"בים מאוימים, מותקפים ונרדפים ע"י ניאו-נאצים באוקראינה, והדבר אינו מעניין את משרדי הביטחון והחוץ הישראלים. על פי דיווחים ופרסומים שונים באוקראינה, כוחות הביטחון האוקראינים משתמשים ברובים מדגמים ישראליים ומקבלים אימונים מישראלים, חברי מליצית Azov משתמשים ברובי תבור, וכן ישנם ישראלים המאמנים את יחידת ה-''Ukrainian National Guard (בה נקלטו חברי מליצית Azov). בינואר 2018 הקונגרס האמריקאי אסר על תמיכה צבאית במליצית Azov. למדינת ישראל יש מחויבות מיוחדת למאבק העולמי בניאו-נאצים ובאנטישמיות. אף אם קיים אינטרס כלשהו בהמשך הייצוא הביטחוני הישראלי לאוקראינה, העותרים, אזרחי ואזרחיות ישראל, ובראשם עו"ד וםעיל זכויות האדם המוערך איתי מק, סבורים כי מדינת ישראל אינה יכולה לקחת סיכון שנשק ואימונים ישראליים ישמשו חיילים ניאו-נאצים ואנטישמים. אנו קוראים לאפ"י (אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני) במשרד הביטחון לעצור לאלתר את מכירות הנשק למיליציות ניאו-נאציות באוקראינה - לא נשתוק ולא ניתן לזה יד! ב- 8.7 בשעה 14:00 בתל-אביב, אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון יצטרך להגיע לבית המשפט המחוזי כדי לטעון מה הם האינטרסים להעניק רשיונות לייצוא נשק למיליציות ניאו-נאציות באוקראינה. אבל אנחנו, הציבור, לא מעוניינים לספק נשק ישראלי לנאצים בשמינו. הצטרפו עכשיו לקריאה הדחופה לאפ"י לעצור לאלתר את מכירות הנשק למיליציות ניאו-נאציות באוקראינה! צפו ושתפו- https://www.youtube.com/watch?v=AL9zdoYtu-k&feature=youtu.be הקמפיין בשיתוף פעולה עם אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, ״פיקוח נשק = פיקוח נפש״, "עומדים ביחד" וזזים. عام 2014، أقيمت عدة ميليشيات من "المتطوعين"، التابعين للنازيين الجدد واليمين المتطرف لمحاربة التوغل الروسي، أشهر هذه الميليشيات هي Azov، أعضاء هذه الميليشيا يؤدون التحية من خلال رفع اليد (كما كان يؤديها النازيون في ألمانيا في فترة هتلر) ويحملون شعارات الصليب المعقوف وال SS، والتفاخر بمعتقداتهم النازية وإنكار المحرقة. في السنوات الأخيرة، وقعت أحداث أليمة عديدة في أنحاء أكرانيا، اعتدى خلالها النازيون الجدد على يهود وعدد من النصب التذكارية اليهودية، واعتدوا كذلك على معارض فنية أكرانية واقتحموا سلطات محلية واعتدوا على الصحافيين والمثليين والغجر. أباد النازيون، في فترة الحرب العالمية الثانية، يهودًا ومثليين وغجرًا، ولا تزال هذه المجموعات مهددة حتى اليوم في أكرانيا من قبل النازيين الجدد، والاعتداءات ضدها تتوالى تباعًا، دون أن يثير الأمر أي اهتمام لدى وزارة الأمن أو الخارجية الإسرائيلية. وبحسب التقارير الواردة من أكرانيا، يستخدم الجيش الأكراني بنادق مختلفة كلها إسرائيلية الصنع ويتلقون تدريبًا إسرائيليًا، في حين يستعمل أعضاء ميليشيا Azov بنادق من طراز "تافور" الإسرائيلية، وهناك مدربون إسرائيليون يقومون على تدريب الحرس الوطني الأكراني (Ukrainian National Guard) الذي يضم أعضاء هذه الميليشيا. عام 2018، حظر الكونغرس الأميركي دعم ميليشا Azov عسكريًا، وعلى دولة إسرائيل بشكل خاص التزام أكبر اتجاه محاربة النازيين الجدد ومعاداة السامية حول العالم. وحتى في حال وجود مصالح معينة تقتضي مواصلة تصدير السلاح والمعدات الأمنية لأكرانيا، يرى الملتمسون، مواطني ومواطنات إسرائيل، وعلى رأسهم المحامي والمدافع عن حقوق الإنسان، إيتاي ماك، أن إسرائيل لا تستطيع المخاطرة بوصول السلاح والتدريب الإسرائيلي للجنود النازيين الجدد والمعادين للسامية. نحن نطالب مراقبة تصدير المعدات الأمنية في وزارة الأمن بوقف تصدير السلاح لهذه الميليشيات على الفور، لن نصمت ولن نسمح بذلك. ستعقد المحكمة المركزية في تل أبيب، يوم 8 تموز المقبل، جلسة حول القضية، سيستعرض خلالها قسم مراقبة تصدير المعدات الأمنية المصالح الإسرائيلية التي تستوجب منح تصريح ببيع السلاح لميليشيات نازية جديدة في أكرانيا. لكن نحن، المواطنون، لا نريد منحهم سلاحًا باسمنا، انضموا إلينا الآن لنمنع سويًا، وعلى الفور، قسم مراقبة تصدير المعدات الأمنية من بيع السلاح الإسرائيلي للميليشيات النازية الجديدة في أكرانيا. شاهد وشارك:

השבוע פורסם כי ראש עיריית חיפה, עינת רותם-קליש עומדת להחזיר את שבוע הספר תחת הכותרת 'שבוע הספר העברי' במתכונת חגיגית רחבה ולהופכו למסורת של תרבות לקהל החיפאי הצמא לספרות ולספרים. אלא שבהגדרת השבוע כ'שבוע הספר העברי' יש הדרה ברורה ואף מכאיבה לנו כתושבי העיר מהאוכלוסייה הערבית. היינו רוצים שיהיה זה פשוט 'שבוע הספר' כי ספרים הם האהבה של כולנו ללא הבדלי מוצא ולאום. אנו מבקשים ורוצים להיות חלק מהחגיגה התרבותית הזו - כתושבי העיר, כאוהבי תרבות וכמי שמחנכים את ילדינו לאהוב ספרים ולצרוך תרבות איכותיתיות. בנוסף, אנו רואים את הילדים והילדות הקטנים צורכים ספרות בשתי השפות. זה מרגש ומעורר אופטימיות. כך אנו רוצים שיהיה עבור כלל ילדינו. אנו רוצים שהם יהיו חלק מהחגיגה שעומדת להתקיים בקרוב בחיפה. נושא החיים המשותפים הוא בראש מעייניה של רותם-קליש - היא רואה בו מנוף רב ערך לטובת קידומה של העיר. אנחנו בטוחים כי שיתוף האוכלוסייה הערבית ב'שבוע הספר' יעניק למושג זה משמעות עמוקה ומחברת ממקום חשוב, טבעי ומכבד, אשר יחדד וימחיש את המכנה המשותף ואת החיבור ההדדי על בסיס תרבותי. הצטרפו לקריאתנו לראש העיר - חתמו על העצומה עכשיו. ____ קראו את המכתב ששלחנו לראש העיר חיפה, עינת רותם-קליש: http://sdc-haifa.org/ar/

ב 6.6 יחגגו תושבי סילואן את העיד אל פיטר. חג זה ילווה בחסימות כבישים ואבטחה כבדה שתפגע ביכולתם של התושבים לחגוג את החג בשקט ובשלווה בשל הופעתו של אהוד בנאי אצל מתנחלי עיר דוד. בשבוע שעבר פנינו אליו בבקשה שיבטל את ההופעה (המכתב בהמשך) והסברנו לו את המצב המורכב בסילואן אך מנהליו דחו את בקשתינו והודיעו לנו שההופעה תתקיים כרגיל וכי בנאי ישמח לסייר וללמוד על סילואן אחרי צאת תקליטו. אם גם אתם סבורים כמונו שפגיעה בחג וחיי השכונה אינם ראויים שתפו פוסט זה, כדי שבנאי ידע שחלק גדול מהקהל שלו אינו מאמין כי התמונה, מורכבת ככל שתהיה, מצדיקה פגיעה בחיי התושבים. ***** אהוד שלום רב, אני פונה אליך בשם ארגון עמק שווה, ארגון הפועל למען זכויות תרבות ומורשת ושמירה על אתרי עתיקות ורואה בארכאולוגיה אמצעי לקירוב בין עמים ותרבויות. חלק משמעותי מהעבודה שלנו מתמקד בירושלים. לאחרונה נחשפנו לפרסומים של עמותת אלע"ד לפיהם אתה צפוי להופיע בגן הלאומי בעיר דוד ב 6.6. ולכן אנו פונים אליך כדי להציג בפניך את המציאות באתר. עיר דוד הוא אתר ארכיאולוגי ייחודי בעל ערך היסטורי וארכיאולוגי יוצא דופן הממוקם בלב סילואן, שכונה פלסטינית במזרח ירושלים. כנגזרת מכך גם להופעה באתר יש משמעות מעבר לעוד אירוע תרבותי, והיא הופכת להופעה בשכונה פלסטינית בה מתגוררים עשרות אלפי תושבים. מעבר לעובדה עקרונית זו להופעה בתאריך בו היא נקבעה השלכות נוספות: ב 6.6 יחגגו תושבי סילואן את העיד אל פיטר, החג המוסלמי שמציין את סופו של צום הרמדאן. חג זה ילווה בחסימות כבישים והסדרי בטחון ואבטחה כבדים שיפגעו ביכולתם של התושבים לחגוג את החג בשקט ובשלווה. כאדם דתי אתה ודאי מבין את המשמעות של קיום החג ומקווים שתשקול שוב את החלטתך. מעבר לכך, כאחד האמנים הבולטים בישראל להחלטתך יש משמעות בשיח הציבורי ולכן נשמח מאוד להזמין אותך לסיור באזור על מנת שתוכל להתרשם מהמציאות בשכונה ולהביא אותה למודעות ציבורית, באקט אמיתי של דיאלוג וקירוב לבבות. נשמח לספק מידע נוסף ולסייע בכל דרך. בכבוד רב,

משרד הפנים מנסה להעביר תקנון שיאפשר לעיריות להפריט גנים, לגדר אותם ולגבות כסף בעבור כניסה לגינה ציבורית שאמורה להיות מקום לבילוי ופנאי שווה לכל אזרח וכיס. אנחנו מתנגדות ומתנגדים לתקנון שיתן לעיריות לקדם מציאות של גנים לעשירים וגנים לעניים. התקנון יאפשר להפריד בין אנשים לפי מקום מגוריהם - ובמילים אחרות, לספק כלי למניעת ערבים בגנים הציבוריים של ישובים יהודיים. בסופו של דבר, התקנון יפגע בכולנו. מה בכלל משמעותם של גנים ציבוריים אם הם לא משרתים את כל הציבור? יש לנו עד ה-26/5 להגיש את ההתנגדות שלנו לתקנון. הצטרפו עכשיו להתנגדות ההמונית שתוגש למשרד הפנים כדי להציל את הגנים הציבוריים!

מדיניות הממשלה גורמת למוות של עשרות בני אדם כל שנה - מוות שיכול להימנע. עם 7 פקחים למעל 13,000 אתרי בנייה בארץ, הפקחים בקושי מספיקית להופיע פעם ב-4 שנים בכל אתר. בסטנדרטים של ה-OECD, משרד הרווחה היה אמור לעסיק 85 פקחים עבור כמות אתרי הבנייה בארץ. חברות הקבלן וחבריהם בממשלה מתנגדים לאכיפה מצילת חיים של פקחי הבטיחות. אנחנו חייבים להפעיל לחץ נגדי כדי למנוע את האסון הבא: אביגדור קפלן, מנכ"ל משרד העבודה, צריך לשמוע מאתנו ולא רק מאיגוד הקבלנים. בואו נוודא שיפעל בהתאם גם למען עובדי הבניין. דמם של עובדי הבניין אענו הפקר, הם בונים את הארץ ומסכנים את חייהם, קורבנות ענף הבנייה בישראל יותר פי 7 ממספרם במדינות OECD ורוב הקורבנות, 77% הם ערבים וזרים, החלשים באוכלוסיה. חתמו עכשיו על העצומה כדי לארגן כוח אזחרי למען חיי עובדי בניין.

ראש הממשלה ושר הביטחון נתניהו חושב שיש לו מונופול על השכול אז הוא מסרב לתת ל-181 פלסטינים שהוזמנו להשתתף בטקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני להיכנס לישראל. הצטרפו לדרישה מנתניהו לאפשר את קיום הטקס יחד עם המשפחות הפלסטיניות השכולות. מדי שנה מתקיים בתל-אביב, בערב יום הזיכרון, טקס זיכרון משותף לישראלים ופלסטינים. הטקס הוא טקס מכובד לזכרם של קורבנות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בני שני העמים, והוא מכבד, כמובן, גם את חללי צה"ל. בטקס משתתפות משפחות שכולות ישראליות לצד משפחות שכולות פלסטיניות, אשר קוראות יחד למציאת פתרון של שלום לסכסוך, פתרון שישים סוף למעגל השכול הנורא. אלה שאיבדו את היקר להם מכל רוצים להתכנס יחד בערב יום הזיכרון ולקחת אחריות ליצירת עתיד יותר טוב לדורות הבאים - אין שום מוסד שיש לו מונופול על השכול. לא לממשלה, לא למשרד הביטחון ולא לראש הממשלה נתניהו. במקום לברך על העבודה הקשה שהמשפחות עושות כדי לשבור את חומות הייאוש, השנאה והדעות קדומות, הממשלה מוכיחה שוב שהיא כנראה לא מעוניינת לקדם עתיד של שלום ושלוה לכל תושבי האזור. גם שנה שעברה ניסה שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, לעצור את כניסתם של משפחות פלסטיניות לטקס בו השתתפו מעל 7,000 איש. אבל הלחץ הציבורי, התמיכה האדירה בטקס ולבסוף גם החלטת בג״ץ איפשרו למשפחות הפלסטיניות להשתתף באירוע. בואו נוודא שגם השנה נמשיך במסורת שלנו יחד עם הפלסטינים. אנו קוראים וקוראות לנתניהו לאפשר את כניסתם של כלל המוזמנים לישראל כדי להשתתף בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני. חתמו עכשיו על העצומה שתוגש עליו בימים הקרובים.

השנה, יתקיים יום ירושלים ב- 2.6, בעיצומם של עשרת הימים האחרונים של רמדאן, תקופה שנחשבת לקדושה ביותר באסלאם. בימים אלה, אלפים רבים של מתפללים מגיעים לרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים לתפילות ולארוחות שבירת הצום. בשנים האחרונות, תומכת עיריית ירושלים במצעד "ריקוד דגלים" המתקיים ביום ירושלים, וידוע באופיו הכוחני. במהלך המצעד צועדים אלפי צעירים יהודים בלבו של הרובע המוסלמי, וקריאות השנאה וההסתה נשמעות בו היטב, שעה שהתושבים הפלסטינים נאלצים להסתגר בבתיהם, לסגור את חנויותיהם, ונמנעת מהם תנועה בשכונתם.   השנה, יותר מתמיד, יש למנוע את מעבר מצעד "ריקוד דגלים" ברובע המוסלמי בעיצומו של צום הרמדאן. כראש העיר של כלל התושבים, אנו קוראים לך להתנות את התמיכה הכספית במצעד בשינוי המסלול. בוחרים ב #דרך_אחרת

החלטת הוועדה מכוונת לפגוע בהשתתפות ובייצוג הפוליטי של האזרחים הפלסטינים. במקביל, בניגוד להמלצת היועמ״ש, אישרה אותה ועדה דווקא את נציגי הרשימה הכהניסטית עוצמה יהודית, שאף קיבלה את תמיכתם של ראש הממשלה והימין הגזעני. החלטה זו ניצבת בשורה אחת עם חוקים גזעניים רבים, ובראשם חוק הלאום, שנועדו לפגוע בחברה הערבית, בקיומה המולדתה ובזכויות היסוד הנובעות מכך ומעוגנות באמנות בינלאומיות. لقد هدفت اللجنة من خلال قرارها المس وتقييد الحق بالمشاركة والتمثيل السياسي للمواطنين الفلسطينيين، بينما صادقت اللجنة نفسها بالمقابل، على مشاركة ممثلي حركة "عوتسماه يهوديت" الكهانية الفاشية رغم معارضة المستشار القانوني للحكومة وبدعم وتأييد من رئيس الحكومة واليمين العنصري. نحن نرى بقرار الشطب حلقة أخرى ضمن عملية منهجية قوامها تشريع قوانين عنصرية وعلى رأسها "قانون القومية" واعتماد سياسات وقرارات غايتها المس بالمجتمع العربي وبوجوده وحقوقه الأساسية في وطنه كما تضمنها له القوانين والمواثيق الدولية. נשמת אפו של המשטר הדמוקרטי היא הזכות לייצג פוליטי, גם אם העמדה המיוצגת מאתגרת אורחות חיים ואידאולוגיה נגדית, בלי לשלול את קיומה של אף קבוצה. הוועדה פעלה בניגוד גמור לכל ערך דמוקרטי ועל כן יש להגן על זכויות הסידור מפני החלטה זו. אנו מבקשים מבית המשפט העליון לעמוד בפרץ ולבטל את החלטות ועדת הבחירות המרכזית. إن التمثيل السياسي هو أحد أهم مبادئ النظام الديمقراطي، حتى لو كان الموقف السياسي مناهضاً للأيديولوجية والتوجهات المهيمنة. لقد عملت اللجنة بشكل مناقض لمبادئ الديمقراطية. والمطلوب الدفاع عن الحقوق الأساسية التي انتهكت جراء هذا القرار. المطلوب من المحكمة العليا مواجهة ذلك وإبطال قرار لجنة الانتخابات المركزية. המודעה התפרסמה הבוקר בהארץ, בחתימת דמויות מובילות מהחברה האזרחית, האקדמיה והתרבות, ערבים ויהודים. אנא הוסיפו את שמכם לפני הדיון בפסילות בבג״צ היום ומחר (חמישי): نشر البيان هذا الصباح في هآرتس موقع من قبل شخصيات قيادية من المجتمع المدني، الأكاديميا والثقافة، عربا ويهودا. نرجو أن تضيفوا اسمائكم قبل جلسة المحكمة العليا التي ستبت بالشطب اليوم وغدا (الخميس): http://www.zazim.org.il/wp-content/uploads/2019/03/מודעה-13-3-19-גרסת-פייסבוק.jpg

המכתב המלא של האמנים: לכבוד ד"ר אביחי מנדלבליט היועץ המשפטי לממשלה שלום רב, שמענו בדאגה רבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפרשת ההסרה של היצירה "מק'ישו" מתערוכה במוזיאון חיפה לאמנות. בפסק הדין נקבע לראשונה, שראש העירייה מוסמכת להנחות מוסדות אמנות לגבי מניעה של פגיעה ברגשות. פסק הדין מרחיק לכת - הוא לא מסתפק בקביעה זו לגבי מוסדות תרבות עירוניים, אפילו לא לגבי מוסדות תרבות שנתמכים על ידי העירייה, אלא קובע שהסמכות חלה על כל מוסדות התרבות בתחום שיפוטה של העירייה! עוד בטרם יבש הדיו על פסק הדין מיהרה שרת התרבות, מירי רגב, לקרוא לך לאמץ את פסק הדין, ולקבוע שאף היא מוסמכת "להתערב לצורך הסרתן של 'יצירות' הפוגעות ברגשות הציבור". קריאתה של שרת התרבות, התובעת לעצמה זה מכבר סמכויות של צנזור לאומי, מעידה כאלף עדים כמה מסוכנות הקביעות בפסק הדין, בשל כך שהן פותחות פתח למעורבות של פוליטיקאים בתוכן האמנותי המועלה במוסדות תרבות – סכנה שאין גדולה ממנה לחופש הביטוי האמנותי. בארבע השנים האחרונות עמדתם - היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר - כחומה בצורה נגד ניסיונותיהם של פוליטיקאים בכלל, ושל שרת התרבות בפרט, להתערב בתוכן האמנותי של יצירות אמנות ובחופש הצגתן בפני הציבור. אנו קוראים לך לדחות בשתי ידיים את פנייתה של שרת התרבות, ולהצטרף לערעור נגד פסק הדין ההרסני של בית המשפט המחוזי בחיפה. על החתום 324 אמנים, אוצרים ואנשי אמנות. הלרשימת החותמים לחצו כאן: https://tinyurl.com/y3wb9h2n

כשראיתי, מרחוק, את תמונת הרופא בעל החזות המזרחית-ערבית מתנוססת על אוטובוס של אגד הרהרתי ביני לבין עצמי: וואלה, כל הכבוד לעומדים מאחורי הקמפיין הפרסומי המכיר בתרומה של הרופא הערבי! עד שהמרחק ביני לבין אותו אוטובוס היה כזה שאפשר לי לקרוא את ההקשר. ואז הדברים התחילו לקבל פרופורציות ואט אט התעוררתי מהחלום הרטוב למציאות העגומה. כל מטרת השימוש ב-"רופא ערבי צעיר" היא להפחיד את קהל הפרסומת: זה מה שתקבלו מעל מיטת האשפוז שלכם! הדבר הזה הולך לבדוק אתכם ואת הילדים שלכם! ההוא ידבר עם הקולגה שלו בשפה לא רשמית במדינה שלכם שאתם בטח לא מבינים. לשכת עורכי הדין בישראל מקדמת מסרים גזענים ופחת מהאחר לא במקרה. הרי יכלו לבחור באותו "רופא" בלונדיני דלעיל למטרתם של שמירה על רף הגבוה בבחינת ההסכמה - לא? אז לא. הם חשבו, למדו וחקרו טוב טוב את הנושא. זה לא ישיג את המטרה. זה לא מספיק מפחיד. זה לא מספיק מרגיז. זה לא מספיק דוחה. והנה יש רעיון, איך לא חשבנו על זה קודם: אנחנו נרכב על אותו גל גזעני ששוטף את החברה. גל שהוכיח ומוכיח את הצלחתו (הלא רעה בכלל יש להודות) בפוליטיקה. אז זה לא שהערבים נוהרים לקלפיות, הם נוהרים לבתי חולים.. ואנחנו נמנע את הנהירה הזאת אם תצטרפו לאג'נדה שלנו! בום. האירוניה שמוביל הקמפיין נשוא הפרסומת עם המסר הגזעני הסמוי הוא לא אחר מאותו גוף המאגד אנשי מקצוע המופקדים לשמור על החוק, לאסור אפליה ולמגר גזענות: לשכת עורכי הדין. לצערי, אני נמנה על חבריה וממן את פעולותיה. אני דורש מלשכת עורכי הדין בישראל להסיר את הפרסומת הגזענית באופן מיידי. הצטרפו לדרישתי וחתמו עכשיו על העצומה! כמאל דבאח - كمال ذباح נ.ב. יותר משליש (35%) מהרופאים במדינה הם ערבים. אני מציע לכם ולכן לבקר במחלקות השונות בבתי החולים ברחבי הארץ ולהיווכח בעצמכם מאיכות הרופאים הערבים (שלשמחתי אני גם נמנה עליהם), מקצועיותם ותרומתם לרפואה האיכותית ששוברת שיאים גם בבמה הבינלאומית. אבל, לאמיתו של דבר, עובדה זו ידועה לכם טוב מאד. מתאר לעצמי שנפלתם, פעם או פעמיים, קורבן לטיפול מקצועי ומסור של רופא ערבי. אך מה זה משנה כאשר התחרות היא על דעת הציבור? העומדים בראשות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון כבר הוכיחו את יעילות השיטה. נ.נ.ב. כותב השורות הנ"ל אינו מתנגד לכל קמפיין שיש בו לשמר רמה מקצועית נאותה ולסנן גורמים העלולים לפגוע במקצוע (כל מקצוע) ובציבור (כל ציבור).

זה מה שכתבתי להנהלת האוניברסיטה העברית: לכבוד האוניברסיטה העברית, בצער ובכאב אמיתיים, אני מבקש להביע את אבדן האמון שלי בהנהלת האוניברסיטה העברית, האוניברסיטה שלי, ולקרוא לאחרים/ות להצטרף, ולחשוב על צעדים אופרטיביים בהתאם. אני מבין היטב שהלחצים המופעלים על הנהלת האוניברסיטה אדירים. אני מבין גם שקל יותר – הרבה יותר – להפגין אומץ ונחישות מעמדתו של איש סגל מן השורה, מאשר מעמדתו של נשיא האוניברסיטה. נאמנים עליי הדברים שאני שומע מהנהלת האוניברסיטה על עומק המשבר הניהולי בעקבות הפרשה האחרונה, שהובילה לאיומים על המרצה ד"ר קרולה הילפריך בעקבות פרסומים כוזבים לפיהם היא נזפה בחיילת במדים. גם מטעמים אלה, וגם מטעמים אחרים, לא ביקרתי ישירות את הנהלת האוניברסיטה בפרשה הנוכחית עד כה, גם כשהתבטאתי פומבית בנושא. לא הייתי שלם עם נוסח ההתנצלות הראשונית, אבל חשבתי שאולי היה בה ניסיון (כושל, כפי שלמדנו) לכבות שריפה, כשרבים מהפרטים עדיין אינם ידועים. הייתי מוכן להשלים עם שתיקתה של האוניברסיטה מאז, מתוך ניסיון להנמיך להבות. אבל המודעה שמתפרסמת הבוקר משנה את כל זה. המודעה הזו מהווה הפקרה מכוערת של קולגה אל מול מסע שיסוי מסוכן. היא מהווה כניעה מוחלטת בפני ארגון מקארתיסטי שניזון מפחד, ולכן גם מחזקת אותו מאוד. היא תגרום, כמובן, לאפקט מצנן נוראי באוניברסיטה שלנו ועוד יותר מכך במוסדות שבטוחים בעצמם עוד פחות. היא לא כוללת אפילו מילה אחת על העובדה שמדובר במסכת שקרים מתוזמרת היטב. והיא גם לא תשיג את האפקט המקווה של השקטת הרוחות, שהרי (אני מאוד מקווה) היא תיתקל בתגובות רבות נוספות מסוג התגובה הזו שלי. בניגוד למקרים קודמים, כאן ההנהלה לא השכילה להפגין אומץ או שיקול דעת, ולא הגנה כנדרש על אשת סגל. בזמנים קשים כשלנו, כשלונות אלה הם מהקשים שהנהלת אוניברסיטה יכולה להיכשל בהם. ולכן אין לי עוד אמון בהנהלת האוניברסיטה העברית. פרופסור דוד אנוך